התיאטרון Theatre Douze הוא מוסד קהילתי ברחוב Ravel ברובע השנים עשר של פריס, ומכאן שמו. התיאטרון הוא חלק ממערך מרכזי התרבות של עיריית פריס, מושך בעיקר קהל מקומי, ומארח יוצרים ומבצעים צעירים, בעבודות מקוריות ובעיבודים חדשים ליצירות קלאסיות; תיאטרון, מחול, קברט. את ההצגה אופרה בגרוש,

לא מעט שנסונים, ודווקא של זמרים מפורסמים ומוערכים, עוררו סערה עם השמעתם. אם בשל גילויים ארוטיים, אם בשל חתרנות פוליטית, דתית, אנטי ממסדית וככלל מתקפה על ערכים שמרניים. נראה כמה מהם. אצל Georges Brassens, כבר משנות החמישים, ליוותה השערוריה שירים רבים. בשירו le Gorille מתבוננות

בימים אלה, כאשר ממשלתנו הנערצת פועלת בעוצמה לחסל את שארית התמיכה בישראל בקרב אומות העולם, וכאשר שיחה בעברית ברחוב מהווה סיכון ממשי במרבית המדינות, נעים להזכר בעבר גם דרך שירים ומבצעיהם. זמרים מוערכים, ולאו דווקא יהודים, נתנו קולם גם בעברית או ביידיש. ספק אם התופעה

על פארק Bercy, הכולל אפילו גינה על שם יצחק רבין המתואר בשילוט כמפקד, מדינאי וחתן פרס נובל לשלום       (האם גם העומד בראשנו היום יזכה לכך?), כתבתי כבר בעבר. פארק גדול, ירוק, מטופח מאוד (אפילו מהונדס מדי) ובו דשאים, עצים, פרחים, מטעי גפנים, בריכות

שוק Aligre,  הוותיק בשווקי פריס, סמוך לביתי, וזוכה לביקורי מעת לעת. לצערי איני יכול להתאפק ומכל סיור בשוק אני חוזר עם שכיית אלטע-זאכן הממלאת את לבי שמחה ואת ביתי הצפוף בחפץ מיותר נוסף. הפעם רכשתי ספר עב כרס בכריכה אדומה; Les plus belles chansons du

אני אתאיסט בכל רמ"ח אברי, שס"ה גידי וגם כל מה שלא כלול בהם. תמיד סברתי שדתות קיימות מאחת או יותר הסיבות הבאות;  א. כי הומצאו ע"י מי שרצה שליטה על אחרים ב. אלה הזקוקים לתמיכה רוחנית ואינם מוצאים אותה בעצמם או בסביבתם ג. נולדו לתוך

חברת ההפקות Candelight מעלה מופעים מוזיקליים באולם היפהפה של Maison de l'Ocean, לאור מאות נרות בוערים. האוירה במקום שונה מכל שאנו רגילים לו באולמות אחרים.   ה Maison de l'Ocean הוא חלק מהמבנה דמוי ארמון איטלקי של המכון האוקינוגרפי של פריס, הנמצא ברובע הלטיני. המכון