הספר הוא אסופה חלקית של מיילים ושירים שנשלחו על ידי המחבר או אליו על פני מספר שנים.
למרבית הטקסט יש קשר ישיר לפריס ובמקום בו הקשר אינו גלוי לעין, מדובר בכתובים שנכתבו בפריס, או נשלחו ממנה או אליה.
אין לראות בספר מדריך שיש להסתמך עליו, שהרי למה לחפש את האמת אם אפשר לבדות אותה?
כמו שאמר מארק טווין: "הזזתי מדינות וערים ממקומן כדי שיתאימו לסיפורים".
מיילים שנכתבו לאחר הוצאת הספר לאור, יתפרסמו כאן בבלוג.
הספר אינו למכירה.
הכרתי את מאיה דרך תופיק, מנהל המלון הצמוד לבניין מגורי בפריס, בו היא משמשת כאחראית קבלה. מאיה היא אשה נאה כבת ארבעים, בת להורים שעלו לישראל מצרפת בשנות התשעים והשתקעו בנתניה. לאחר שירות צבאי עברה לירושלים והתקבלה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. באותה תקופה הכירה את ליליאן וביחד
הרכבות המהירות שינו את פני התחבורה באירופה. תחנות הרכבת נמצאות בדרך כלל במרכזי הערים ואין צורך בנסיעה ארוכה אליהן כמו זו הנדרשת לשדה התעופה, הכרטיסים נרכשים באינטרנט או במכונה גם סמוך לשעת הנסיעה. הבירוקרטיה של אשנבי הצ'ק אין אינה קיימת, אין סידורי ביטחון מעייפים, אין
ברובע Porte de Clignancourt נמצא שוק הפשפשים הענק של פריס, Le Marche aux Puces de Saint-Ouen, הפתוח לקהל בימים שבת, ראשון ושני. השוק נמנה על חמשת האתרים המתויירים ביותר בפריס (העברית נשמעת בכל פינה), אך בניגוד לאתרים אחרים כאלה אני שב ומבקר בו מעת לעת
הכומר והפילוסוף הצרפתי Jean Buridan שחי במאה הארבע עשרה התייחס , בין השאר, לקבלת החלטות. ידועה הדוגמה שלו לאי יכולת לקבל החלטות, במשל "חמורו של בורידן". במרחק שווה מן החמור, משני צידיו, הניחו שק שיבולת שועל ודלי מים. החמור לא הצליח להחליט האם יאכל תחילה
המייסדים
