ברובע Porte de Clignancourt נמצא שוק הפשפשים הענק של פריס, Le Marche aux Puces de Saint-Ouen, הפתוח לקהל בימים שבת, ראשון ושני.
השוק נמנה על חמשת האתרים המתויירים ביותר בפריס (העברית נשמעת בכל פינה), אך בניגוד לאתרים אחרים כאלה אני שב ומבקר בו מעת לעת ומקדיש שעות רבות להתבונן במה שהוא מציע, ואף רוכש חפצים מיותרים למלא בהם את דירתי הצנועה כאן. הוא קיים מאז שנות השמונים של המאה ה 19, לאחר שסוחרי ה"אלטע זאכן" גורשו מרחובות פריס והתיישבו במקום שהיה למעשה מחוץ לעיר. במשך השנים הצטרפו גם סוחרים "מכובדים" יותר והקימו תת-שווקים נוספים ובהם מאות חנויות ודוכנים, המתמחים כל אחד בתחומו.
השוק מחולק כאמור לשווקי משנה; Marche Antica רהיטים מהמאות ה 18 וה 19, Marche Vernaison תכשיטים, כלי אוכל, קרמיקה, רהיטים, Marche Biron חפצי אמנות ורהיטים לאספנים, Marche Cambo כלים מוזיקליים וחפצי אמנות, Marche Dauphine בן הקומותיים הוא החדש בשווקים, בן 30 שנה בלבד, ובו תמונות, כתבי עת ישנים, ספרים, Marche Jules Valles כרזות, דיסקים, ספרים ונשק, Marche le Passage אופנה של שנים עברו, Marche Malassis עתיקות, רהיטים, חפצי אספנות, Marche Paul Bert Serpette ובו נמצא הכל מהכל. שוק זה שימש את וודי אלן בסרט "חצות בפריס".
בשוק בתי אוכל רבים, והחביב בהם עלי היה Chez Louisette, מסעדה בה מילאו אמנם שולחנות כמו בקיבוץ, אך האוכל הצרפתי היה טעים ובמנות נדיבות. בשעות מסוימות הייתה מופיעה גברת בשירי אדית פיאף ועשתה זאת לא רע בכלל. כמו מקומות רבים אחרים נסגרה המסעדה בתקופת הקורונה וחבל על דאבדין.
בביקורי האחרון הושבתו קווי המטרו 4 ו-14 המגיעים לשוק, אך קו האוטובוס 85 היוצא מתחנת Chatelet מגיע ממש לתוכו, לאחר סיור מקיף במרחבי פריס.
בערב קונצרט בכנסיית Saint Paul – Saint Louis. זה מקרה נדיר בו כנסייה נקראת על שמות שני קדושים. הכנסייה המקורית על שם הקדוש פול הוקמה במאה השביעית, שופצה בימי הביניים ונהרסה במהפכה הצרפתית. היא הוקמה מחדש על שם הקדוש לואי, ולאות כבוד לעבר הוסף גם שמו של פול.
היצירה בקונצרט היתה ארבע העונות של ויוולדי, יצירה מרגשת תמיד ובוודאי בכנסייה יפהפיה ובביצוע מרשים. בסיום הקונצרט עלתה לבמה זמרת סופרן ושרה את Ave Maria והקהל נרגש עד דמעות.
בניגוד למופעי מוזיקה קלסית בישראל אליהם באים קשישים בלבד, היו בקהל צעירים רבים.
היה יום עמוס ומספק.