הכרתי את מאיה דרך תופיק, מנהל המלון הצמוד לבניין מגורי בפריס, בו היא משמשת כאחראית קבלה.
מאיה היא אשה נאה כבת ארבעים, בת להורים שעלו לישראל מצרפת בשנות התשעים והשתקעו בנתניה. לאחר שירות צבאי עברה לירושלים והתקבלה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. באותה תקופה הכירה את ליליאן וביחד הן החליטו לצאת מהארון ולחיות כבנות זוג. לא היה קל למשפחה, אך לבסוף ההורים השלימו עם המצב והחיים זרמו במסלול שקט.
כך עד שנת 2006, עת יזמו וארגנו, מי שהיום מהווים בשר מבשרו של השלטון; בן גביר, מרזל וסמוטריץ' , את "מצעד הבהמות" הראשון, בו צעדו גזעני ימין בצירוף חמורים, עיזים וכלבים כנגד מצעד הגאווה.
מאיה אומרת שגילויי השטנה באותו מצעד לא הרפו ממנה גם בשנתה. גם בשנים הבאות צעדו בראש המצעד אבירי השנאה ובהם פינדרוס, בן גביר ומרזל, וכך שוב ושוב. כל מצעד כזה, והאיומים והחרפות שבאו בעקבותיו, זעזע את מאיה והיא החלה תוהה אם מקומה במדינה המאפשרת אירועים כאלה. ב 30 ביולי 2015, בעת מצעד הגאווה בירושלים, רצח החרדי ישי שליסל את שירה בנקי, ומאיה הרגישה שאינה מסוגלת עוד לחיות בישראל, והחליטה לשוב לצרפת.
היא מתגוררת בפרבר של פריס, אך לדבריה גם בפריס עצמה קל להרגיש בטבע, עם כל הגנים והפארקים בעיר, ועתה יותר מתמיד כאשר ראש העיר Hidalgo סוגרת כבישים ויוצרת יותר ויותר מקומות ירוקים.
בשיחתנו האחרונה סיפרה מאיה שהיא וקבוצת נשים נוספות החליטו לבקר בגני פריס ולדרג אותם על פי רמת הרומנטיות שלהם. היכן הכי נעים לערוך פיקניק, להתנשק ולהתחבק ולבלות שעות שקטות עם מי שאוהבים בלי הפרעות ובלי מבטים של מציצנים.
בין המתמודדים היו כמובן גני Tuileries, העתיקים בגני פריס (המאה השש עשרה) והמאופיינים בצרפתיות שלהם "jardin a la francaise", בהם ניתן תמיד למצוא פינה מבודדת ורומנטית. שהות כאן היא גם מסע תרבות בין הפסלים של Rodin, של Maillol ושל Giacometti.
בגדה השמאלית נבחר כאתר נשיקות גן Luxembourg, אי ירוק בלב פריס, על שביליו, פסליו (למעלה ממאה) ומזרקת מדיצ'י. הגן מחולק על ידי חורשה בין החלק הצרפתי לחלק האנגלי.
פארק Buttes-Chaumont ברובע ה 19, עם מעקה הברזל, הגשר התלוי, המערה והמפל, העצים האקזוטיים והציפורים הרבות נראה כאידיאלי למפגש רווי תשוקה.
הטבע בא לידי ביטוי ב Jardin des Plantes, הגן הבוטני בן ארבע מאות השנים ברובע הלטיני. אפשר לעבור בו בין הצמחים והפסלים כאילו עברנו מיבשת ליבשת ואף להתחיל (או לסיים) את האירוע במוזיאון.
וכמובן, אומרת מאיה, לא התחלנו אפילו לדבר על היערות והפארקים הגדולים; Bois de Vincennes, Bois de Boulogne, שבהם מקומות מסתור רבים לאוהבים, ועוד גנים רבים, גדולים יותר וגדולים פחות המשתתפים בתחרות. לספר על כל אלה נצטרך לקבוע שוב, וזה יעלה לך בארוחה במסעדה שאני אבחר.
מי זכה? שאלתי את מאיה. אנחנו מנסות להחליט כבר שלוש שנים, וטרם הצלחנו לבחור, היא ענתה.
נזכרתי בחמורו של בורדין .