במייל קודם סיפרתי על עיירות וכפרים בצרפת בעלי שמות משונים. תופעה זו לא פסחה גם על הערים הגדולות, בשמות רחובות, חנויות ובתי אוכל. ליד Saint-Michel קיימת סימטה שרוחבה פחות משני מטרים, הנחשבת לרחוב הצר ביותר בפריס ושמו La rue du chat qui peche, ובעברית רחוב

לא, אין מדובר בשעשועי מין בקבוצות. על כך אולי בפעם אחרת. בימים המעטים ששהיתי עתה בפריס, החלטתי וקיימתי וצפיתי בארבעה מופעים בארבעה ערבים, בזה אחר זה. נהניתי מאוד מכולם, בין שאכן היו מוצלחים, בין שגמרתי בלבי ליהנות ובין שאני פחות ביקורתי ככל שהשנים עוברות (אל

במייל הזה אחבר שירה עם גיאוגרפיה, וכהרגלי לא בסדר חשיבות או בסדר בכלל, סתם לפי מה שקופץ לראש. פריס היא העיר עליה נכתבו שירים יותר מכל מקום אחר. שירים על פריס הם גם שירים על האוהבים. נראה שניים מהם, מושרים בפי שניים מגדולי השנסוניירים.   Yves

המוות, כמו האהבה, זכה ליצירות רבות בשירה, בפרוזה ובשאר סוגי האמנויות. קבלו על קצה המזלג. הנוטה למות, בשיר Le Moribond של Jacques Brel, נפרד מידידיו ועורך איתם חשבון. למרות כל מה שהיה הוא סלחן ברגעי מותו ומבקש על אשתו.. אנו נפרדים אמיל, הוא אומר. חיבבתי

במייל קודם ראינו את הזאבים פולשים לפריס ואת השטן מבקר בעולמנו ומרוצה ממעשי ידינו. מסתבר שהשטן מבקר אצלנו לעיתים מזומנות, נפגש עם בני אדם ומכוון אותם לפעול בדרכים הרצויות לו. כולנו מכירים את סיפורי התנ"ך עוד מימי אדם וחווה, פרשת בלעם, איוב ועוד. גם את

נשים אוהבות להתנשק. אין הכוונה לנקירת ציפור בלתי מחייבת בלחי, בסגנון הגברת הפולניה, או להפרחת מצמוץ קולני מעבר לכתף בסגנון עדות המזרח. כאן מדובר באקט לוחמני-תוקפני שתכליתו סימון טריטוריה ובעלות, כהטבעת מיכוות ברזל מלובן בצלעות הבקר. הן תגדנה שמדובר בביטוי לגיטימי לתשוקה ואולי אף לאהבה,

בשנתי האחרונה בביה"ס התיכון אליאנס הכיר לי גדי, שהיה מאמן הג'ודו שלי, את מסעדת קוסקוס שה נדיה בפינה מול כיכר מלכי ישראל. אצלנו בבית אכלו ז'רקוייה (הידוע גם בשמו זראזה), עוף במרק איטריות, רגל קרושה וגפילטע פיש. הקוסקוס למינהו, הגרגירים על הלשון והתוספות לבחירה היוו

אין משחק קלפים, או בעצם כל משחק, מרגש וממכר כפוקר. ראו את אליפות העולם בפוקר בלאס ווגאס, היכנסו לאתרי המשחק או טוב יותר – קראו את הקוביוסטוס של דוסטוייבסקי או הצטרפו למשחק בעצמכם ותאמינו.   בראשית שנות השמונים היינו רביעייה, לפעמים חמישייה, למפגש פוקר פעם

Tombe la neige. השלג יורד, והיא לא תבוא הערב. השלג יורד ולבי עוטה שחור. תהלוכה של משי בדמעות לבנות והציפור על העץ שרה את הקסם. את לא תבואי הערב והשלג יורד, זועק יאושי. השלג יורד כסחרחרת אדישה. השלג יורד ואת לא תבואי הערב. השלג יורד

הלך לעולמו Alain Delon. כתבתי בעבר עליו ועל בני דורו J.P Belmondo  ו- J.L. Trintignant. לא אפרט כאן שוב. עושים זאת יפה מוספי העיתונים והרשתות בכל השפות. אסתפק שוב רק בציטוט של Piaf: כיף לצאת לבלות עם בלמונדו ולחזור הביתה למיטה עם דלון.  אבל הנוסטלגיה