הספר הוא אסופה חלקית של מיילים ושירים שנשלחו על ידי המחבר או אליו על פני מספר שנים.
למרבית הטקסט יש קשר ישיר לפריס ובמקום בו הקשר אינו גלוי לעין, מדובר בכתובים שנכתבו בפריס, או נשלחו ממנה או אליה.
אין לראות בספר מדריך שיש להסתמך עליו, שהרי למה לחפש את האמת אם אפשר לבדות אותה?
כמו שאמר מארק טווין: "הזזתי מדינות וערים ממקומן כדי שיתאימו לסיפורים".
מיילים שנכתבו לאחר הוצאת הספר לאור, יתפרסמו כאן בבלוג.
הספר אינו למכירה.
שוב בחירות. זו דמוקרטיה. בדמוקרטיה השליט הוא ההמון אך ההיסטוריה מראה כי ההמון נתון למניפולציות לא פחות מן היחיד. EDITH PIAF שרה (ובעקבותיה עוד כמאה מבצעים) על ההמון, LA FOULE. העיר נחנקת תחת השמש, הצעקות, הצחוק הרם מכל עבר. היא אבודה בהמון, ולפתע המערבולת זורקת אותה
השפה הצרפתית עשירה מאוד, גם מוסיקלית מאוד, אך יש רבים האומרים קשה מאוד. קשה מדי. מקורה בגליה (כיום צרפת, בלגיה וחלק מגרמניה), והיא בנויה על השפה הלטינית, הקלטית, ואף הגרמנית. בצרפתית הרבה אותיות במילה הכתובה אינן נשמעות, אותיות מסוימות נספחות לאחרות מבלי שיש בהן
מדינת ישראל נמצאת, מאז הקמתה, בכוננות למלחמה הבאה ובנשיאה בתוצאות קודמותיה. שירי מלחמה אינם חסרים גם כאן וגם בעולם הגדול. בכל המלחמות, בכל האומות, נועדו שירי המלחמה להלהיב, ליצור גיבורים ולהזדהות עמם ועם מטרות המלחמה. כך כבר בתנ"ך (שירת דבורה היא דוגמה חזקה) וכך לאורך
בדמי ימיהם בימים אלה של מות מלכתנו אליזבת, נקדיש כמה מילים לעניינים מורבידיים נוספים. ידוע ששיעור ההתאבדויות בקרב כוכבי במה, ובעיקר זמרים, הינו גבוה במיוחד. זוכרים את "מועדון 27"? הוא כולל היום עשרות. מסתבר כי גם להיות צאצא של כוכב לא קל. מספר מקרי המוות בטרם
ושוב אני ב RUE DU BAC, רחוב חביב עלי במיוחד עליו הרחבתי במייל קודם, בדרך ל MUSEE MAILLOL אשר ברחוב GRENELLE, לתערוכת ההיפר ריאליזם. פיסול היפר ריאליסטי מחקה את הצורה, המבנה וההרכב של הגוף או של חלקים ממנו. רמת הדיוק של כל פרט ופרט נותנת
גלי החום במערב אירופה שוברים שיאים. בלונדון נחצה קו 40 המעלות והוכרז מצב חירום לאומי, כך גם בצרפת, בספרד, בפורטוגל ועוד. תושבי מדינות מפותחות ניצבים בפני תופעה שידענו בעיקר במדינות הנחשלות; איתני הטבע גובים חיי אדם ומשבשים פעילות. למרות גלי חום קודמים לא מצוידים האירופאים ברובם
המייסדים
