הספר הוא אסופה חלקית של מיילים ושירים שנשלחו על ידי המחבר או אליו על פני מספר שנים.
למרבית הטקסט יש קשר ישיר לפריס ובמקום בו הקשר אינו גלוי לעין, מדובר בכתובים שנכתבו בפריס, או נשלחו ממנה או אליה.
אין לראות בספר מדריך שיש להסתמך עליו, שהרי למה לחפש את האמת אם אפשר לבדות אותה?
כמו שאמר מארק טווין: "הזזתי מדינות וערים ממקומן כדי שיתאימו לסיפורים".
מיילים שנכתבו לאחר הוצאת הספר לאור, יתפרסמו כאן בבלוג.
הספר אינו למכירה.
כמו במתמטיקה ובחיים בכלל, גם בפריס יש גורמים קבועים ויש משתנים. אחד הגורמים הקבועים הוא תופעת ההומלסים. בפריס יש אלפים. המספרים נעים בין שלושת אלפים לעשרת אלפים, תלוי מי סופר, וזאת בנוסף למאות אלפים שתנאי הדיור שלהם קשים מאוד. אנו מצווים לזכור שהם אנשים
כמו בישראל, ולמעשה בכל העולם, כבשה האמריקניזציה חלקים גדולים באורח החיים בצרפת; בביגוד, בביטויים שחדרו לשפה, באוכל המהיר, בתרבות הצריכה, בתרבות הפנאי, בדיאטות ובשמירה על כושר גופני ובעצם בכל התחומים. הצרפתים מנסים לשמר את התרבות הצרפתית בכל דרך; בהסברה, בחוקי שימור ובתקציבים נדיבים לספריות, למוזיאונים ולמפעלי תרבות.
כבר כתבתי בעבר על ה PALAIS DE LA PORTE DOREE , המוזיאון הלאומי להיסטוריה של ההגירה, וזאת בהקשר של הצוענים בצרפת. הוא נבנה בשנת 1931 לרגל התערוכה הבינלאומית של מושבות צרפת שהתקיימה בפריס, כאשר צרפת הייתה עדיין מעצמה קולוניאלית שהתפשטה מעבר לים. במשך השנים, כאשר
בבניין היפהפה של PALAIS GALLIERA , עליו כבר כתבתי בעבר, מתקיימת תערוכה במלאת מאה שנה למגזין VOGUE. VOGUE הוא מגזין האופנה הוותיק ביותר בפריס, שראה ולפעמים הוביל מאורעות בתחום האופנה, התרבות, האומנות, הטעם והיופי וכמובן הידוענים והיפים-יפות. עד היום יצאו למעלה מאלף כותרים של המגזין, שהמשיך להתקיים
מייל זה הוא השלמה למייל החתולים של בודליר, והוא הוכחה נוספת לכך שאנו עוסקים בעיקר במה ששנוא עלינו.. במייל המקורי הזכרתי, פרט לבודליר, גם את צ'רצ'יל, דרווין, ניוטון, המינגווי ואולי גם חובבי חתולים אחרים. מסתבר שיש רבים נוספים הנוטים חיבה, משום מה, לחיה המתועבת הזו, ויש
מירוץ המלצרים (כיום גם מלצריות, אך לשם הפשטות נשאר בהמשך עם מלצרים) הוא מסורת נאה בה נדרשים המשתתפים לנוע במהירות עם מגש ועליו כוסות ובקבוק מלא, לשמור על שיווי משקל, לא להפיל דבר, ולהגיע במהירות לנקודת סיום. במקור נאסרה הריצה, ועל המלצרים היה ללכת מהר,
במייל קודם כתבתי על הבאגט, מסמליה המובהקים של הצרפתיות, אך לא על הבאגט לבדו יחיה האדם. גם לחם דרוש לו, ואם מדובר על לחם, מי לנו ומה לנו יותר מלחמו של פואלן. על פואלן שמעתי לפני כעשרים שנה, כאשר קראתי בעיתון בפריס ש"האופה המפורסם ביותר בצרפת"
… ויש גם מתכון! "אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מי אתה" אמר BRILLAT-SAVARIN אותו הזכרנו במייל קודם, וברנרד שאו אמר: "אין אהבה אמיתית כמו אהבת המזון". מי כצרפתים חיים את האמירות הללו. רבות נכתב על המטבח הצרפתי, אפילו על ידי בעבר. כמובן, לא
השנה התקיים, זו הפעם השלישית, פסטיבל ניו אורלינס בתל אביב. כמי שזכה לשהות בניו אורלינס בעת הקרנבל מידי שנה, עד לקתרינה ולקורונה, אני יודע להעריך את היוזמה, את המיגוון ואת האיכות של המופעים כאן. השנה התעלו המארגנים על עצמם, ויצרו בין שאר המופעים את "אדית פיאף
בתזמון מפתיע הגיעו לסיומן שתי פרשיות שנחקרו עד עתה ללא תוצאות במשך עשרות שנים, בשני צידי האוקיינוס. בסן פרנסיסקו הודיעו חוקרים כי פענחו את תעלומת הרוצח הסידרתי שנודע בכינויו ה"זודיאק", שרצח לפחות חמישה קורבנות בשנות השישים של המאה העשרים, ואף נהג לשלוח כתבי חידה לעיתון המקומי באשר למעשיו. בפריס, במקביל, התאבד
המייסדים
