בשנתי האחרונה בביה"ס התיכון אליאנס הכיר לי גדי, שהיה מאמן הג'ודו שלי, את מסעדת קוסקוס שה נדיה בפינה מול כיכר מלכי ישראל. אצלנו בבית אכלו ז'רקוייה (הידוע גם בשמו זראזה), עוף במרק איטריות, רגל קרושה וגפילטע פיש. הקוסקוס למינהו, הגרגירים על הלשון והתוספות לבחירה היוו

אין משחק קלפים, או בעצם כל משחק, מרגש וממכר כפוקר. ראו את אליפות העולם בפוקר בלאס ווגאס, היכנסו לאתרי המשחק או טוב יותר – קראו את הקוביוסטוס של דוסטוייבסקי או הצטרפו למשחק בעצמכם ותאמינו.   בראשית שנות השמונים היינו רביעייה, לפעמים חמישייה, למפגש פוקר פעם

Tombe la neige. השלג יורד, והיא לא תבוא הערב. השלג יורד ולבי עוטה שחור. תהלוכה של משי בדמעות לבנות והציפור על העץ שרה את הקסם. את לא תבואי הערב והשלג יורד, זועק יאושי. השלג יורד כסחרחרת אדישה. השלג יורד ואת לא תבואי הערב. השלג יורד

הלך לעולמו Alain Delon. כתבתי בעבר עליו ועל בני דורו J.P Belmondo  ו- J.L. Trintignant. לא אפרט כאן שוב. עושים זאת יפה מוספי העיתונים והרשתות בכל השפות. אסתפק שוב רק בציטוט של Piaf: כיף לצאת לבלות עם בלמונדו ולחזור הביתה למיטה עם דלון.  אבל הנוסטלגיה

ובמעבר חד (ביטוי שגור אך חסר הקשר באולפני הרדיו והטלוויזיה) אל שירים בני עשרות שנים (צרפתיים כמובן). כל הקבלה למצבנו הנוכחי היא באחריות הקורא בלבד. את הראשון שר SERGE REGGIANI, שחקן, קומיקאי וזמר נפלא שבישראל משום מה כמעט שאינו מוכר. זהו שירו הנבואי כמעט  Les loups

הכרתי את מאיה דרך תופיק, מנהל המלון הצמוד לבניין מגורי בפריס, בו היא משמשת כאחראית קבלה. מאיה היא אשה נאה כבת ארבעים, בת להורים שעלו לישראל מצרפת בשנות התשעים והשתקעו בנתניה. לאחר שירות צבאי עברה לירושלים והתקבלה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. באותה תקופה הכירה את ליליאן וביחד

הרכבות המהירות שינו את פני התחבורה באירופה. תחנות הרכבת נמצאות בדרך כלל במרכזי הערים ואין צורך בנסיעה ארוכה אליהן כמו זו הנדרשת לשדה התעופה, הכרטיסים נרכשים באינטרנט או במכונה גם סמוך לשעת הנסיעה. הבירוקרטיה של אשנבי הצ'ק אין אינה קיימת, אין סידורי ביטחון מעייפים, אין

ברובע Porte de Clignancourt נמצא שוק הפשפשים הענק של פריס, Le Marche aux Puces de Saint-Ouen, הפתוח לקהל בימים שבת, ראשון ושני. השוק נמנה על חמשת האתרים המתויירים ביותר בפריס (העברית נשמעת בכל פינה), אך בניגוד לאתרים אחרים כאלה אני שב ומבקר בו מעת לעת

הכומר והפילוסוף הצרפתי Jean Buridan שחי במאה הארבע עשרה התייחס , בין השאר, לקבלת החלטות. ידועה הדוגמה שלו לאי יכולת לקבל החלטות, במשל "חמורו של בורידן". במרחק שווה מן החמור, משני צידיו, הניחו שק שיבולת שועל ודלי מים. החמור לא הצליח להחליט האם יאכל תחילה

בעולמנו בו כשמונה מיליארד בני אדם המייצרים רעש בעצמם ובאמצעות כלי רעש משוכללים, חשוב ביותר הריחוק מהשאון ומהפטפטת. ג'ורג' ברנרד שאו אמר: אני אוהב בני אדם ביחס למרחק שלי מהם. ככל שהם קרובים יותר, אני אוהב אותם פחות. וכבר הזכרנו את פרידריך השני מלך פרוסיה שדרש להקבר