Sonel Publishing
20200616_115355ראש מייל 19 או מול פרבר

מילות עידוד לעצב ולבדידות

הרישום בראש הפוסט- מתוך תערוכת רישומים בעקבות קפקא- בקיבוץ מחניים.

 

הסופר גור וידל אמר פעם: "תמיד כשקורה משהו טוב לחבר שלי, משהו מת בתוכי". אני מניח שניתן להסיק מכאן גם את המבלהיפך.

אין כמו שירה, המתארת אומללות של אחר, להפיכת רוח נכאה לרנן ציפורים.

יש הסבורים כי השיר הראשון כאן הוא תרופה בדוקה למצבים המתוארים באלה הבאים אחריו.כתב אותו Mike Altman ל M.A.S.H;

Suicide is painless

התאבדות אינה כואבת

אך שינוי היא מחייבת

והבחירה תמיד היא בידי

 

בבוקר בין הערפילים

אראה מראות נעלמים

שם ממתינים הכאבים

אני רואה וגם מבין

 

שהתאבדות אינה כואבת

אך שינוי היא מחייבת

והבחירה תמיד היא בידי

 

משחק חיים הוא מסובך

אני יוצא בו מנוצח

הקלף שלי יושלך לפח

לכן אני אומר זאת כך

 

התאבדות אינה כואבת

אך שינוי היא מחייבת

והבחירה תמיד היא בידי

 

פגיון הזמן לעור חודר

הוא לא כואב אך מחורר

ועם כל רגע שעובר

הוא מחייך, מכאיב יותר

 

התאבדות אינה כואבת

אך שינוי היא מחייבת

והבחירה תמיד היא בידי

 

אדם פנה עם שאלות

שבמהות, דרש תשובות

הלהיות או לא להיות?

עניתי לו: עזוב שטויות

 

התאבדות אינה כואבת

אך שינוי היא מחייבת

והבחירה תמיד היא בידי

 

התאבדות אינה כואבת

אך שינוי היא מחייבת

והבחירה בידך כמו בידי

Baudelaire כתב מתוך Reve Parisien

עת פקחתי עיני רושפות אש

רואה  את חורבות ביתי

הרגשתי שאת תוכי כובש

חודו של סבלי הארור, הפרטי

 

המטוטלת בקול נכאים

צלצלה, אלימה, צהריים

אך בעולם העצוב, הקופא

רד מסך מחשכים משמיים

 

Pervert כתב – מתוך Paroles:

Le desespoir est assis sur un banc – הייאוש יושב על ספסל

בכיכר על ספסל

יושב איש הקורא לעוברים ושבים

הוא מרכיב משקפיים וחליפה אפורה ישנה

הוא מעשן בדל קטן הוא יושב

הוא קורא לך כשאתה עובר

או שפשוט עושה לך סימן

אל תסתכל עליו

אל תקשיב לו

המשך בדרכך

עשה כאילו לא ראית אותו

כאילו לא שמעת אותו

זרז את צעדיך

אם תביט בו

אם תקשיב לו

הוא יעשה לך סימן ואיש

לא יוכל למנוע ממך לשבת לידו

הוא מתבונן בך ומחייך

ואתה סובל נורא

והוא ממשיך לחייך

ואתה מחייך חיוך זהה

בדיוק

ככל שתחייך יותר תסבול יותר

קשה

ככל שתסבול יותר תחייך יותר

ללא תקנה

ואתה נשאר שם

יושב קפוא

מחייך על הספסל

ילדים משחקים לידך

העוברים ושבים עוברים

בשקט

הציפורים עפות

מעץ לעץ

ואתה נשאר שם

על הספסל

ואתה יודע אתה יודע

שלעולם לא תשחק

כמו הילדים

אתה יודע שלעולם לא תעבור

בשקט

כמו העוברים ושבים

שלעולם לא תעוף

מעץ לעץ

כמו הציפורים.

 

Thomas Wolfe כתב ב- No Door:

האיש ישב מול החלון וצפה אל הרחוב שבחוץ. ראיתי אותו פעמים רבות ומעולם לא עשה דבר, רק הביט מבעד לחלון במבט בוהה.

נדמה שדעך אט אט והתמזג עם המחסן שמאחוריו, עם הלבנים המאובקות והקרשים המזוהמים ונעלם בתוכם…….

פניו החיוורות נדמו לי כפני העלטה ופני הזמן…. הם היו תלויים מעל כמו שופט חמור סבר או כמו הגורל, כמו עד נוגה אך אדיש לכעס, למתח ולחוסר האונים של החיים.

 

 

כמובן שגם מקורותינו משופעים בייאוש; ספר איוב, פרק ג'

 

יאבד יום אוולד בו והלילה אמר הורה גבר. היום ההוא יהי חושך אל ידרשנו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה. יגאלהו חושך וצלמוות

תשכן עליו עננה יבעתוהו כמרירי יום. הלילה ההוא יקחהו אופל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבוא. הנה הלילה ההוא יהיה גלמוד.

אל תבוא רננה בו. יקבוהו אוררי  יום העתידים עורר לוויתן. יחשכו כוכבי נשפו יקוו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר. כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני. למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגווע.

 

שתפו פוסט זה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *