סופר ומשורר, פילוסוף ומוסיקאי (שאפילו חלק את אשתו עם J.P. SARTRE) היה BORIS VIAN מהחשובים והפוריים בין אנשי הרוח בצרפת ובכלל במאה העשרים, למרות שנפטר בגיל צעיר – 39. האבסורד והפנטסיה שולטים בכתביו. ראו למשל את האימרה הבאה: "ברור שהסיפור הזה הוא אמיתי, כיוון שאני הוא זה שהמציא אותו". אחזור למשפט זה לקראת סיום. התכוננו למהפך.
תחנת המטרו REUILLY-DIDEROT סמוכה כאן לדירתי, ובה עליתי על קו 1. עוד מעט קט תדעו מדוע. הנסיעה הפעם היתה משובבת נפש כיוון שלידי התיישב בחור צעיר שלחגורתו קשורים 6 (ששה !) כלבים, קטנים עד בינוניים, ודווקא גזעיים. לא התאפקתי ושאלתי לשמחה מה זו עושה. הבחור הסביר שהוא שמרטף כלבים ויצא איתם לצעדה. במהלכה התקשרה אליו חברתו והוא נקרא אליה בדחיפות. הפתרון היה פשוט, מה עוד שכלבים פטורים מתשלום במטרו. הכלבים קיבלו את העניין בשקט מופתי, כמי שמורגלים בנסיעות מתחת לפני האדמה.
אני בנסיעה לתחנת FRANKLIN D ROOSEVELT, בדרכי לתיאטרון ROND POINT אשר ברובע השמיני. המבנה המקורי הוקם בשנת 1838 ומאז עבר תהפוכות רבות ושימש שימושים שונים ובשנות השבעים של המאה העשרים הוזנח. לפני כעשרים שנה נאלצו MADELEINE RENAUD ו – LOUIS BARRAULT לעזוב את אולם המופעים שלהם בתחנת ORSAY שהפכה למוזיאון. הם עברו לכאן והחזירו למקום את תפארתו כמרכז תרבות תוסס ומגוון, החוגג בימים אלה את שנתו העשרים. המופעים במרכז רבים ומעניינים וביקרתי בו מספר פעמים בעבר.
הפעם באתי להצגה "כל הימאים הם זמרים". למה דווקא להצגה זו? א. שמה מעורר העניין. ב. הבטחה בביקורות למוסיקה טובה, שירה, הומור וגם הסטוריה ותרבות. ג. הקריאה לצופים להגיע באמצעותה ל BRETAGNE (בהופעה, לא פיזית) והרי מה שמותר היה לקנדי, נשיא ארה"ב דאז להצהיר בביקור חטוף בן יום בגרמניה: ! ICH BIN EIN BERLINER מותר גם לי, שהרי שהיתי כידוע שלושה ימים ב SAINT MALO ואני רואה עצמי מעתה כבן האזור: ! JE SUIS UN BRETON.
שלושה כותבים-מוזיקאים-שחקנים העלו מנבכי העבר את YVES-MARIE LE GUILVINEC, ימאי ומשורר ברטוני שנשכח מלב ומספרי ההיסטוריה, למרות כשרונו הרב. הוא נולד בשנת 1870 ומת בטביעה כימאי ודייג בשנת 1900. נושאי שירתו, בוודאי לאור גילו הצעיר ומוצאו כבן למשפחת דייגים בכפר קטן (מירי הייתה אומרת בפרובינציה) פרוסים על תחומים רבים וגם אוסף מכתביו ששרדו מעידים על נפש רגישה ויכולת כתיבה מפתיעה. במחקר מקיף ויסודי נמצאו גם תמונות משפחה נושנות ונאסף חומר רב על משפחתו, אמו האלמנה השתלטנית, שמונת אחיו ואחיותיו, ארוסתו שחוזרה על ידי אחרים כשיצא לים ואפילו בת דודתו שדמתה לשכן ולא לאביה.
כל אלה מסופרים על ידי גבר הדור בחליפה ובמשקפיים, כראוי להיסטוריון, השומר על ארשת פנים רצינית גם כשהוא מחליף חידודים ועקיצות עם הטרובדור של הערב. את הזמר מלווים נגן גיטרה ובס, נגן כל יכול על קלידים, אקורדיון, טרומבון וחצוצרה, וזו אשר על התופים. הם גם מצטרפים אליו בשירה ובמשחק מעת לעת. כל השירים הם כמובן מפרי עטו של גיבור הערב YVES-MARIE ובהם שירי אהבה, שירי ים ואפילו שירים חברתיים, אקטואלים גם היום. תרגמתי מקצתם.
………..
לכל בנות הכפר
ישבן גדול כהר
ובישוב ליד
ניתן דגש לשד
אה אה אה כמה טעימה
החמאה המלוחה של ברטאן.
אכן שיר מלא רגש.
……….
בסן מלו נשים רבות
וחשבון אינן עושות
גם בסן סרבן יודעים
שזקוקות הן לגברים
בסן בריאק הן כה רכות
בפלאידן הן צוחקות
אהה ברטוניות נאות
כה מתוקות וחמודות
הן זו ארצי, תודה אלי
עבור גן עדן משלי.
רומנטיקה במיטבה.
…………….
ועכשיו ברצינות:
יום אחד לא ישחו עוד בים הדגים
וברקיע לא יעופו יותר ציפורים
בים יהיו אז רק מלח ומים
ועוף לא נראה בשמיים
כן, מהים ייעלמו הדגים
כן, במרום לא נראה ציפורים
אנשי עסקים בני זונות
יתאספו בבתי הקברות
סוחרים ועוסקים בתיווך
יתאבלו במדבר החרוך
יום אחד לא ישחו עוד בים הדגים
וברקיע לא יעופו יותר ציפורים.
זו ממש נבואה. נראה כאילו גרטה יכולה לכתוב את השיר.
…………
ולסיום, שיר הנושא של ההופעה;
נספר על הבדידות, על הרוחות הסוערות
על דאגה וחברות, על רום אותו חובה לשתות
כי כל הימאים הם זמרים
נזמר על בת הכפר, אותה עזבנו על החוף
בשמלתה הפרומה ובמחשוף שאין לו סוף
כי כל הימאים הם זמרים
נישא עמוק בזיכרון סופות עזות וים אפל
ונקווה שעוד נחזור לבנות של סן רושל
כי כל הימאים הם זמרים
נשיר בקול, גם נזייף, אך לא חשוב ואין דבר
שבעה נקום אם נתעלף, כי בחיים תמיד נבחר
כי כל הימאים הם זמרים.
…………….
כיף של הופעה. נצא לרגע החוצה ונזכר ברועי רוזן, יוצר רב תחומי מהמוכשרים ביותר שקמו לנו בישראל. מדף שלם בבית מוקדש לו. לאחרונה הפיק סרט וקיים תערוכה בשם "קפקא לילדים". לפני כעשרים שנה פרסם ספר בשם "ז'וסטין פרנק, זיעה מתוקה". זו ביוגרפיה מפורטת, בצירוף נובלה פורנוגרפית למחצה, של סופרת סוריאליסטית שחייתה באירופה ובארץ. היא נפטרה בשנות הארבעים ונשכחה. קוראים בספר, וגם מבקרי ספרות, התרשמו מקורות חייה ומכשרונה ותמהו כיצד נשכחה כליל. אז זהו; היא לא הייתה קיימת מעולם. היא יציר דמיונו הפרוע של רוזן.
כך לדעתי גם המשורר-ימאי הברטוני, שהוא, קורותיו וכתביו הם פרי דמיונם של שלושת הכותבים המוכשרים שהרימו את ההפקה. אתם מופנים שוב למשפט הפתיחה במייל זה.