השנה התקיים, זו הפעם השלישית, פסטיבל ניו אורלינס בתל אביב. כמי שזכה לשהות בניו אורלינס בעת הקרנבל מידי שנה, עד לקתרינה ולקורונה, אני יודע להעריך את היוזמה, את המיגוון ואת האיכות של המופעים כאן.
השנה התעלו המארגנים על עצמם, ויצרו בין שאר המופעים את "אדית פיאף בניו אורלינס", חיבור מפתיע ומרגש בין זמרת השנסונים הגדולה למוסיקת הג'אז. החיבור הוא דמיוני כמובן: פיאף לא ביקרה מימיה בניו אורלינס ושירתה לא התקרבה לנגינה השחורה. דווקא משום כך מהווה הצירוף הפתעה נעימה; קירוב תרבויות והרפתקה מוסיקלית מרנינה.
דבורה בנאסולי (שהופעתה החיצונית מזכירה דווקא את ברברה)
שרה נפלא לצלילי חבורת קשישים (שניים מהם חצו את גבול 90 השנה) המנגנים איתה בהתלהבות ובכישרון, ומעשה ההלחמה אכן מעורר את הקהל לדרישות הדרן.
אחזור בקצרה מאוד על קורות חייה של פיאף, הלא הם רשומים עלי ספרים ומאמרים אין ספור, סרטים, תקליטים והכל בנוסף לתיעוד הופעותיה הרבות. כאן נתרכז בקשר שלה לארה"ב, מדינת האם של ניו אורלינס.
ולמרות זאת בקצרה; נולדה בבלוויל ב 1915 (עדיין קיים השלט בחזית הבניין בו גרה), התעוורה בגיל צעיר במשך מספר שנים, אמה זנחה אותה והיא גרה בילדותה בבית הזונות של סבתה.
בגיל 14 הצטרפה לאביה במופעי קרקס רחוב. בגיל 17 ילדה ילדה שנפטרה בגיל שנתיים.
LOUIS LEPLEE שהיה בעל מועדון לילה גילה אותה , נתן לה את שמה LA MOME PIAF (הציפור האסופית), הלביש אותה בשמלה קטנה שחורה, ארגן לה הופעות ולבסוף נרצח והיא אף נחשדה כשותפה למעשה.
בהמשך הוציאה תקליט, החלה להופיע ברדיו והפכה לזמרת הלאומית. תקופת הכיבוש הנאצי לא היתה היפה בחייה, והיא הופיעה בין השאר גם בפני קציני אס.אס. אחרי המלחמה נחקרה אך שוחררה.
רבים היו מאהביה, בעיקר בתחום המוסיקה; זמרים, מלחינים וכותבים. בין קשריה הרומנטים היו בין השאר איב מונטן, שארל אזנבור וג'ורג' מוסטקי. לכולם סייעה להתפתח ולהתפרסם.
ולעניננו, הקשר עם ארה"ב;
בשנת 1947 ערכה פיאף סיבוב הופעות בארה"ב בהובלת השיר הנפלא LA VIE EN ROSE . במהלך שהותה שם פגשה את MARCEL CERDAN. הוא נולד באלג'יר וכמוה חווה בצעירותו עוני וחיי רחוב. בגיל 18 היה למתאגרף מקצועי וזכה באליפות מרוקו. בשנת 1948 כבש את אליפות העולם והפך לגיבור לאומי בענף שצרפת לא הצטיינה בו אז וגם עתה.
הוא הפסיד את האליפות ל JAKE LAMOTTA בדטרויט ב 1949, ולמרות שנקע את כתפו בסיבוב הראשון החזיק מעמד עוד תשעה סיבובים.
בפגישתם הראשונה ב 1947, עת הייתה בסיבוב ההופעות בארה"ב, התאהבו הזמרת הגדולה והאהובה והאלוף הנערץ נואשות, והוא זנח את אשתו ובתו. השניים היו לזוג הסלבס הנוצץ של צרפת. אהבתה של פיאף לסרדן הייתה סוחפת ואולי אף אובססיבית. הוא היה אהבתה הגדולה כל ימיה, למרות המאהבים הרבים שהיו לה לפניו ולאחריו.
בטיסתו לניו יורק, לקרב החוזר עם למוטה, התרסק המטוס בו טס וסרדן נהרג בגיל 33. הם היו ביחד שנה אחת בלבד. פיאף התרסקה רגשית. שנתיים לאחר מותו נפגעה קשה בתאונת דרכים ומאז התמכרה למשככי כדורים ולאלכוהול.
את שירה המפורסם HYMNE A L'AMOUR כתבה לו כחודש לפני מותו;
השמיים יכולים ליפול והארץ להתפורר, אני מצפצפת על העולם כולו כל עוד האהבה שולטת בבקרי, כל עוד גופי רוטט תחת ידיך. הבעיות אינן חשובות כל עוד תאהבני.
אגיע עד קצה העולם, אצבע שערי לבלונד, אוריד את הירח, אגנוב אוצרות, אתכחש לארצי ולחברי, אעשה כל דבר אם אך תבקש.
ואם החיים ירחיקו אותך ותמות הרחק ממני, אמות גם אני ואזי הנצח יהיה שלנו. אלוהים מאחד את האוהבים.
בשנת 1952 ומספר פעמים אח"כ הופיעה פיאף בתוכנית של אד סאליבן, ביצעה את PADAM PADAM ו JEZEBEL והייתה לכוכבת בינלאומית. בשנים 1956 ו 1957 הופיעה באולם קרנגי הול והקהל פרץ במקביל בתשואות ובדמעות.
נפטרה אחרי מחלה קשה בגיל 47. היא קבורה בבית הקברות PERE LACHAISE שם עליתי לקברה, כמו גם לקברם של אוסקר ויילד, גיום אפולינר, אונורה דה בלזק, איב מונטן וסימון סניורה ואחרים, מספר פעמים.
ושוב, תודה ליוזמי מבצעי אדית פיאף בניו אורלינס.