כדי להגיע לברוז' צריך להכנס מן הסתם לבלגיה.
בלגיה שנכבשה על ידי הספרדים, הצרפתים, האוסטרים, הגרמנים ומי לא.
בלגיה, המדינה היחידה שהסמל הלאומי שלה הוא ילד משתין, המחולקת לאזור הוואלוני דובר הצרפתית, האזור הפלמי דובר הפלמית (שהיא בעצם הולנדית משובשת) ובריסל הבירה הניצבת לעצמה. יש גם קהילה דוברת גרמנית ובעשורים האחרונים קהילה מוסלמית לא קטנה המעוררת את הימין. השפה שאינה קיימת בבלגיה היא השפה הבלגית, וזאת משום שאין שפה כזו. לעומת זאת יש בבלגיה כאלף סוגי בירה (!) וכמעט לכל אחת מהן כוס מעוטרת משלה, היא מתחרה בשוויץ באיכות השוקולד, יש בה עשרות סוגי וואפל והיא נחשבת למולדת הצ'יפס (וכמובן ה moules frites ). לא נכנס לנבכי הפוליטיקה הבלגית, אך נזכיר כי כמו תושבי קוויבק בקנדה, הבסקים והקטלונים בספרד ואולי להבדיל הפלסטינאים, גם הפלמים מתעוררים מדי פעם לחלום ההיפרדות מהוואלונים. בלגיה הקדימה את ישראל בכך שבמשך כמעט שנתיים פעלה שם ממשלה זמנית שלא נבחרה, וראש הממשלה הבלגי אף ציין שהדבר היחיד המאחד עדיין את בלגיה הוא בית המלוכה, ואולי גם הבירה (המשקה, לא העיר).
בלגיה שהייתה סובלנית בעבר (לפני ההגירה המוסלמית האינטנסיבית) נתנה מקלט לויקטור הוגו, לאלכסנדר דיומא, לקרל מרקס ולאחרים שנרדפו בארצם, ולאחרונה גם לראש ממשלת קטלוניה שנמלט מספרד לאחר ניסיון ההיפרדות. בזמן השואה ניצלו כשני שליש מיהודי בלגיה בעזרת בלגים רבים שהסתירו אותם או עזרו להם להימלט.
שמות הערים בבלגיה שונים לחלוטין, במקרים רבים, בכתיב ובהיגוי של שלוש השפות. Anvers היא Antwerp, Namur היא Namen, Leper היא Ypres וכמובן Bruges היא Brugge. לתייר המטייל במכונית בבלגיה , הנזקק לשלטי הכוונה, המשימה אינה קלה.
צרפתים מתנשאים על בלגים. בדיחות על הבלגים הן תעשייה שלמה. כבר Baudelaire אמר שלכל הבלגים, ללא יוצא מן הכלל, יש ראש ריק. מדוע הבלגים אינם אוכלים סוכריות M&M ? כי קשה להם לקלף אותן. למה אינם אוכלים פרעצל? קשה להם לפתוח את הקשרים. מדוע לבלגים יש צ'יפס ולערבים נפט? כי אלוהים נתן לבלגים את זכות הבחירה הראשונה. מה עושה אמא בלגית כשהמיים באמבט של התינוק חמים מדי? שמה כפפות. רק בלגי יכול להסתובב שעות בחדר עגול ולחפש את הפינה. הבלגים משיבים כמובן לצרפתים, בעיקר בכל הנוגע להרגלי הניקיון שלהם והשימוש בבושם במקום רחצה. מדוע בצרפתית בית שימוש נכתב תמיד ברבים Toilettes ? כי צריך לעבור כמה עד שמוצאים אחד נקי. ואיך צרפתי מתאבד? יורה מעל ראשו ופוגע ברגשי הגדלות שלו. מה ההבדל בין הבלגים והצרפתים? לצרפתים יש שכנים נחמדים.
כדי להגיע לברוז' צריך להכנס לפלנדריה.
בפלנדריה שונאים את הצרפתים ואת שפתם. ברחוב, בבר, במסעדה ובמלון ישמחו לענות לכם באנגלית, אך במקרים רבים יימנעו מלדבר צרפתית. זה לא משהו חדש אצלם. בשנת 1302 ארע ה Matins de Bruges, הטבח של ברוז'. מיליציות פלמיות, שהתנגדו לחיל המצב הצרפתי שהוצב בברוז', עצרו מי שהיו חשודים בעיניהם וערכו "תרגולת שיבולת" (ראה פרק י"ב בספר שופטים); דרשו שיבטא את המילים "מגן וחבר" בפלמית. כאלפיים איש שלא ביטאו אותן נכון נרצחו. לזכר שני מנהיגי המיליציות הרצחניות הוקם פסל בכיכר השוק והוא עדיין שם. כאן עדיין לא הורסים פסלים הסטוריים.
כדי להגיע באמת לברוז' צריך לקרוא עליה ועל ההיסטוריה שלה, להיות בה, לנשום אותה, להאזין לה.
העיר נוסדה על ידי ויקינגים במאה התשיעית והיא בירת פלנדריה המערבית. הנהר Zwin חיבר אותה לים הצפוני והיא הפכה לעיר נמל תעשייתית ומרכז סחר (טכסטיל מקומי וסחורות מכל העולם). סוחרי ברוז' היו בין הראשונים, אחרי האיטלקים, לפתח שווקים פיננסיים ואמצעי מסחר מתקדמים כחלוקת סיכונים, שטרי חוב ומכתבי אשראי. בין המאות השתיים עשרה והחמש עשרה פרחה ברוז' והייתה בין הערים החשובות באירופה. במשך השנים הלך הנהר ונסתם על ידי חולות, ואפילו Dante ב Inferno מזכיר את חולותיה של ברוז' המקיפים את נהר הדמעות. החולות, הים והנהר בגדו בברוז' שעיקר גדולתה ותפארתה היה עליהם. אחרי מאות שנים שחיו יחד בעושר ועושר הותירו אלה את העיר עגונה ועל סף מיתה.
ברוז' לא וויתרה ונערכה לחיים חדשים עם בני זוג אחרים. כדי להתגבר על הבגידה הקימה נמלים חדשים בסמוך לים ב Damme וב Sluis, אך לאחר הקמת נמל באנטוורפן ושיפור התחבורה היבשתית הלכה העיר ואיבדה ממעמדה. במאות השמונה עשרה והתשע עשרה הייתה בין העניות בערי בלגיה. במאה העשרים חזרה לפרוח בעיקר בזכות התיירות, ואף נמל חדש נפתח ב Zeebrugge שמחוץ לעיר. התיירות, הסחר והתעשייה החדשה הפיחו בעיר רוח חיים מחודשת.
כמו כל בלגיה החליפה ברוז' ידיים בין מעצמות אירופה ולמזלה לא נפגעה במלחמות השונות. רחובותיה, בתיה, מגדליה, כיכרותיה, כנסיותיה, תעלות המיים נותרו כשהיו, והם יחד עם ההיסטוריה ועם האסכולות האמנותיות שצמחו בה מהווים מקור משיכה לתיירים מכל העולם. גם כשהגעתי אליה בחורף הייתה תמיד עמוסת תיירים, ביחידים ובקבוצות. תמיד חשבתי לתומי ולטעותי שתיירים באים בקייץ. גם מזג האוויר ההפכפך; דקות של שמש, דקות של גשם וחוזר חלילה, לא מרתיע איש. הם מצטלמים בסלפי וזה את זה, וממלאים את חנויות המזכרות, השוקולד, המלמלה והבירה הרבות מדי.
אני מעלים את התיירים, מנסה להכנס לנשמתה של ברוז' ומשם לגופה.
כמו Annecy ו- Colmar ב Savoie וב Alsace שבצרפת, גם ברוז' אימצה לעצמה את השם וונציה של הצפון. התעלות הן העורקים של הדמות המואנשת הנקראת ברוז'. לאורכן בתים עתיקים, עצים, חנויות, בתי קפה. יפה ורומנטי. השייט בסירות בחורף ממש אינו מומלץ; קר, רטוב, צפוף ואת הכל ניתן לראות גם מהגדה. התעלות מסתיימות באגם האהבה Minnewater הנמצא בלב פארק יפהפה. האגדה מספרת על נערה יפה שאביה רצה להשיאה בניגוד לרצונה, היא ברחה ליער לזרועות אהובה ושם מתה, ומדמעותיה (טרם מותה כנראה) נוצר האגם. על גדות התעלה ובמימיה ברבורים לבנים. לפני מאות שנים הם קישטו את שלט המגן של משפחת אצולה שאחד מבניה הוצא כאן להורג על לא עוול בכפו. כתזכורת למעשה הם יצאו מהשלט לחיים ומאז לא נותנים לברוז' לשכוח.
אני מעלים את התיירים וגם את החנויות לאורך התעלה.
במקומם אני רואה את הנזירות בלבן, אחיות לברבורים הלבנים. ה Beguinages היו מסדר נפרד מכל המסדרים הקתולים, והוא הוקם על ידי נשים למען נשים. המטרה הייתה לתת בית ומחייה לנשים בודדות, רווקות או אלמנות. הן שכנו ועבדו בקומונה של בתים לבנים צמודים מוקפי קירות ובמרכזם גן. בשנים עברו היו מאות מהן, כיום נותרו בודדות. ניתן לבקר במקום ובמוזיאון שבו, ולחשוב על אלה שעשו מעשה אמיץ בתקופה בה לנשים לא ניתנה הזכות להיות עצמאיות.
ידיה ורגליה של הדמות האנושית הנקראת ברוז' הם הרחובות הצרים מרוצפי האבן. גופה הוא הכיכרות, המגדלים, הכנסיות וכלל המבנים העתיקים. כל בית שונה משכנו. הכל שמור ומתוחזק כמו פעם, כמו שבורלוט והוג היו רוצים. העיר נראית כמו תפאורה לסרט על ימים עברו.
אני מטפס עם בורלוט בשלוש מאות ששים ושש המדרגות למגדל הפעמונים בכיכר השוק, Le Beffroi de Bruges, סימלה של העיר והלב הפועם שלה, בו הוא בילה את שעותיו היפות ביותר, רחוק מההמון. אנו מתבוננים בארבעים ושבעה הפעמונים, חבריו האמיתיים, ורואים נוף שמיימי וארצי של העיר וסביבותיה. משם אנו עוברים ל Basilique du Saint-sang בזיליקת הדם הקדוש, בה מאוכסנת על פי האמונה טיפה מדמו של ישו, איתה נערכת התהלוכה ביום עלייתו של ישו השמיימה, L'Ascention, באמצע חודש מאי. נתייחד, מהורהרים, גם ב- Eglise Notre Dame בה נמצא פסל המדונה של ברוז' של מיכאל אנג'לו, וב -Cathedral de Saint Salvatore המרהיבה ביופייה. יופי חילוני, לא פחות מהדתי, אנו חווים מול בניין העיריה.
ראשה של העיר אינו רק בהסטוריה. מכאן יצאו אסכולות אמנות, ציור בעיקר, ויעידו על כך המוזיאונים הרבים הממוקמים בבניינים הסטוריים מרשימים. שלושה עשר המוזיאונים הרשמיים של העיר נותנים ביטוי למגוון החל מאמנות פלמית פרימיטיבית ועד אמנות עכשווית, מאמנות קלסית עד ארכיאולוגיה והסטוריה של העיר, מאמנים אנונימיים ועד עמודי תווך בציור הפלמי כ- Hans Memling ו- Jan van Eyck ואפילו מוזיאון המוקדש לדאלי. אם נתעייף מאמנות גבוהה נוכל לבקר במוזיאון העינויים, המציג בחדווה אמצעי עינוי והמתה מכל התקופות, במוזיאון השוקולד בו נטעם וגם נראה גם איך הוא מיוצר, במוזיאון הבירה עם מאות הסוגים והטעמים ובמבשלת בירה, במוזיאון הצ'יפס (יש באמת אחד כזה, כבר אמרנו שבלגיה היא מולדת הצ'יפס למרות שהצרפתים גנבו אותו ), מוזיאון המנורות מכל התקופות, וכנראה גם נוספים אליהם לא הגעתי.
בטנה של העיר היא כמובן המסעדות הרבות והטובות (טובות היו כל אלה שביקרתי בהן). כל מי שירצה להשאר בתחום הנוחות הגסטרונומי שלו יוכל למצוא כאן את מה שהוא אוהב, מסטייקים, עוף או טרטר ועד פירות ים (ובהם כמובן המאכל הלאומי Moules Frites ) ורגלי צפרדעים ברוטב ירוק (חלזונות לא מצאנו כאן), אבל בנוסף יש מנות פלמיות נהדרות; Carbonnade Flamande נזיד בשר סמיך מבושל בבירה, Waterzooi מרק דגים חמאה וביצים, Paling in't groen צלופח ברוטב ירקרק, נזיד ארנבת Lapin a la flamande, יונים ביין Pigeon au vin, ו Oeufs en meurette ביצים חלוטות ברוטב יין אדום סמיך (קשה למצוא, וחבל). לקינוח כמובן אחד משלושים סוגי הוואפל הבלגי עם סירופ וגלידה (או שבלעדיה) ושוקו סמיך שמעמיד כפיות. עם כל אלה, כולל הקינוח, אפשר כמובן לקבל frites.
חיי הלילה בברוז' אינם מרשימים במיוחד ופרט למספר ברים ( בנוסף לשלל הבירות והמשקאות כדאי להזמין גם Genievre,אביו הקדום של ה- Gin) ומעט מוסיקה לא התהוללתי בלילות. התנחמתי ב Michel Houellebecq הסבור שהאדם המערבי ממילא אינו יודע ליהנות ולהתבדר. גם אם אינו מוכן לוותר על מסיבות עליו לדעת מראש שהמסיבה תהיה כישלון, עליו לשתות לפני המסיבה ובמהלכה כדי לעמעם את חושיו, לקצר בשהייה ולהרחיב את טווח הזמן בין מסיבה למסיבה. עם הגיל פוחת הצורך בבידור והבדידות עדיפה על חברה. כך מישל. אני כנראה כבר בגיל עליו כל אלה אמורים לחול. לא ממש.