Sonel Publishing
F POMPIDOU CTR M6

בייקון מבעד לפיגומים

 

החלטתו של נשיא צרפת  Georges Pompidou להקים מרכז תרבות חדש, שיקרב את ההמונים לתרבות עכשווית, עוררה אהדה בציבור.

המטרה הייתה להחזיר לפריס את ההגמוניה של התרבות המודרנית שנדדה לניו יורק, באופן שגם המבנה עצמו ישקף את הארכיטקטורה של המאה העשרים.

משהתבררו היקפו המתוכנן של הפרויקט, מיקומו במרכז פריס הישנה ברובע Beaubourg, וכיצד נראית התכנית האדריכלית שזכתה במכרז, החלה התנגדות להצעה. כאשר הוקם ופתח את שעריו בשנת 1977, כמעט עשר שנים לאחר ההחלטה על הקמתו, התגברו המחאות עוד יותר.

המבנה הענק, על צינורות השירות המקיפים אותו, שהוסתרו בבנייה עד אז במבנים ישנים כבחדשים, עורר מעט אהדה והרבה סלידה ולגלוג.

Le Bateau de la Culture כפי שקרא לו הנשיא הפך בפי התושבים ל Raffineries (בתי זיקוק), ל Usine a Gaz (ביח"ר לגז), ואפילו ל Notre Dame   des Tuyaux(גבירתנו של הצינורות).

תגובות דומות היו בפריס כשנבנו מבנים אחרים שלא תאמו את הבנייה הקלסית; האופרה בבסטיליה, הפירמידה בלובר, הספריה של מיטראן וכמובן כל רובע לה דפנס, אם כי האחרון הורחק מן המרכז.

אני אישית סבור שהמבנה אכן מכוער, קופסתי, כבד ומנופח, אינו מתאים לסביבתו, והצינורות סביבו מזכירים דליות ורידים המרשתות רגל רבת שנים. נקודת אור בודדת היא המראה של פריס הנשקף מגגו. גם למרכז פומפידו מתאימה האימרה שהתייחסה בעבר למגדל אייפל, שפריס נראית מגגו יפה יותר, מכיוון שאותו לא רואים משם. עם זאת לא ניתן להתכחש לעובדה שהוא בין הראשונים בעולם בכמות ובאיכות האוספים השמורים בו, בתערוכות שהוא אוצר, בספריות ובפעילות התרבותית שהוא מקיים. מליוני המבקרים בו מדי שנה, מצרפת ומחו"ל, סבורים גם הם, ככל הנראה, שהוא מקיים יפה את יעודו.

בשנות התשעים של המאה הקודמת היה המרכז סגור תקופה ארוכה לרגל שיפוצים, וכיום הוא שוב אפוף פיגומים, גדרות פח מקיפות אותו, רק חלק מהמעליות עובד, הכניסות זמניות והברדק חוגג, אך הקהל זורם.

הגעתי אליו הפעם, בין הגדרות והפיגומים, לתערוכה של פרנסיס בייקון, הנקראת Bacon en toutes letters ובשפתו Bacon: books and paintings

בתערוכה מוצגים ציורים שצייר בייקון בעשרים שנותיו האחרונות, בהקשר של ששה טקסטים פואטיים, ספרותיים ופילוסופיים שנלקחו מספרים שנכללו בספרייה הגדולה שהותיר. זאת בעקבות אמרתו כי משוררים היוו חלק נכבד מההשראה שקיבל ומילותיהם הרחיבו את דלתות דמיונו. בניגוד לכך מעניין לציין כי מעולם לא הסכים לפרשנות כתובה ליצירותיו.

תערוכה מעניינת תמיד יותר כשיש לה הקשרים נוספים, מעבר לתמונות התלויות על קירות הגלריה. כך גם במקרה הזה. מול התמונות נקראים כתובים של  ג'ורג' בטאי, מישל ליריס, פרידריך ניטשה, ג'וזף קונרד, ט.ס. אליוט ואייסכילוס שהיו ההשראה לאותם ציורים ונותנים להם מובן עמוק

תערוכה יפה וחכמה.

 

 

שתפו פוסט זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *