Sonel Publishing
20211119_121847

ועוד קצת על אופנה. מ-ווג עד י.ל. פרץ

בבניין היפהפה של  PALAIS GALLIERA , עליו כבר כתבתי בעבר, מתקיימת תערוכה במלאת מאה שנה למגזין VOGUE.

VOGUE הוא מגזין האופנה הוותיק ביותר בפריס, שראה ולפעמים הוביל מאורעות  בתחום האופנה, התרבות, האומנות, הטעם והיופי וכמובן הידוענים והיפים-יפות.

עד היום יצאו למעלה מאלף כותרים של המגזין, שהמשיך להתקיים אפילו תחת הכיבוש הנאצי עד שהכובשים אסרו על הדפסתו. עם שחרור פריס חזר לדוכנים.

בשנות החמישים של המאה הקודמת פנה המגזין גם לעולם הספרות, והחל לפרסם כתבים של MAURIAC, SAGAN,GIROUD , GENET, ואף לעולם הקולנוע בליווי במאים יידועי שם.

משנות השישים החלה מגמה של גיוון בדמות הנשית שעתה הייתה מגוונת יותר ומורכבת יותר. המגזין החל להקדיש מקום רב יותר לצעירות, ללבוש שהוא לא רק אלגנטי, ל PRET-A-PORTER ולשחקניות צעירות. משנות השמונים והתשעים נמשכת המגמה תוך דגש על החצנה ונהנתנות.

התערוכה כוללת פריטי לבוש, צילומים מעניינים ויפהפיים מכל התקופות, קטעי סרטים ווידאו, היא צבעונית ומרהיבה.

ראויה לציון CATHERINE DENEUVE שהופיעה על שער המגזין שש עשרה (!!!) פעמים. ראו תמונות.

בסינמטק של פריס מציג JEAN PAUL GAULTIER , באופן אישי ותוך חתימה על הקטלוג, מבחר תלבושות שעיצב עבור מספר סרטים בלתי נשכחים. הוא החל בעיצוב תלבושות לסרטים בשנות השבעים, לאחר שהתקבל בבית האופנה של PIERRE CARDIN, ואת התיאבון לכך קיבל בהשראת הסרט PARIS FRILLS  מ 1945, שצולם בבית אופנה בפריס לאחר מלה"ע השנייה. בין הסרטים שתלבושותיהם בתערוכה: הטבח הגנב אשתו ומאהבה, אלוהים ברא את האדם, סוד הקסם הבורגני ועוד.

 

וכמובן שלא נשכח את הנקודה הישראלית – גוטייה עיצב את השמלות המרהיבות של דנה אינטרנשיונל שלנו להופעותיה באירוויזיון.

ז'אן פול גוטייה בדרך לאירוויזיון: "אני אוהב את הסגנון של נטע ברזילי" - Xnet

וב MUSEE DE L'HOMME מוסד וותיק ומכובד, מוצגת תערוכה על ההיסטוריה של ה  SNEAKERS, או בשפת ילדותנו נעלי התעמלות, שכבר מזמן אינן רק כאלה. זו הנעל הדמוקרטית.

היום הן של כולם, מגיל ינקות ועד זיקנה, לכל מצב ולכל אירוע, בכל הצבעים, המידות והעיצובים, במחירים שווים לכל נפש ועד מותגים העולים כסף רב. חברת התעופה האוקראינית הלכה אפילו צעד אחד קדימה – והחליפה את נעלי העקב של הדיילות לסניקרס לבנות.

במוזיאון מוצגות גם נעלי אספנים שמחירן מי ישורנו.

המנהל האמנותי של לואי ויטון virgil abloh טוען שצעירים היום יעריכו סניקרס יותר מציור של מאטיס, ואכן זוג הסניקרס של קניה ווסט ראפר, מפיק מוזיקלי ומעצב, מהנערצים בעולם, אותן נעל בטקס הגראמי 2008, נמכר במכירה של סותביס ב-1.8 מיליון דולר.

הנה הסניקרס של נייק בעיצוב ובשיתוף פעולה עם  קניה ווסט , על פי הפרוטוטיפ הראשון שנעשה בעור שחור.  מהאדומות נשאר רק זוג אחד למכירה, אם מתאים לכם להוציא כ-80.000 ש"ח לפני מס.

 

הסניקרס הן פריט עיצובי מהנמכרים ביותר והמותגים המובילים שוכרים את שירותי טובי המעצבים לעצב להם סניקרס שישברו את השוק הענק הזה. הנה זוג נוסף במחיר של כ- 41,000 יורו. לא כולל משלוח! כלומר, לא ויתרו על 18 יורו דמי משלוח, ומהרו, כי נותר כרגע אחד במלאי.

Image 2 sur Nike baskets SB What The Dunk

 

או- סניקרס בציפוי סטייל יהלומים לנשים חובבות ספורט ותכשיטים-

מקור השם הוא בפועל באנגלית TO SNEAK, להתגנב, כיוון שבניגוד לסוליות הקשות של נעלי העור, כאן הצעדים אינם נשמעים. כבר האצטקים ובני המאיה הכירו את מעלותיו של הגומי, אך עברו מאות שנים עד ששולב בנעל.

שחקני הכדורסל, הראפרים, רקדני הרחוב ושאר כוכבי תנועת ההיפ-הופ נתנו תנופה לסניקרס בהופעותיהם ובמסעות הפרסום, וההמון אכן מזדהה עם המותגים שהם משווקים.

בפינת ההתאמות בתערוכה ניתן למדוד את כף הרגל של המבקר ולהתאים לו באופן אישי נעל למרות שיוצרה בהליך תעשייתי.

מתוך אמירות רבות על אופנה ומלבושים, בחרתי שתיים;

הסופר, הפילוסוף, מבקר האמנות וכותב מרכזי של האנציקלופדיה הצרפתית, DENIS DIDEROT בן המאה השמונה עשרה, כותב בציניות, בספרו זכרונות מחלוק הבית שלי, כנגד המהדרים בבגדיהם יתר על המידה בתקופתו, בשמו של אריסטיפוס: "הו דיוגנס , לו היית רואה את תלמידך אריסטיפוס עטוי במעילו המפואר, היית צוחק לו. מעילו של אריסטיפוס עלה הון תועפות. אתה שחייך היו חיי שפלות רוח וקמצנות, לא תוכל לדמיין את חיי החופשיים והמהנים. עזבתי את החבית כדי לשרת טירן והפעם תמורת שכר. חיי טובים". הלבוש הוא אם כן הסמל ל"חיים הטובים".

נזכור שדיוגנס חי חיי עוני בחבית, מתוך בחירה, ואילו אריסטיפוס, תלמידו של סוקרטס, שירת את דיוניסוס, התרועע עם זונות, לימד תמורת שכר, וחי חיי נהנתנות.

ו- GAETAN DE CLERAMBAULT, שתרם רבות לענף הפסיכיאטריה של צרפת, כותב כמאה וחמישים שנה אחריו על התשוקה האירוטית של האשה  לבגדיה, מפי אחת המטופלות; "אני מרגישה רעד בגרון ובבטן, כמעט עד איבוד הכרה. אני אוחזת בבגד ומרגישה שמחה עזה עד עצירת הנשימה. אני שיכורה, לא שולטת בעצמי, אני רועדת מהתרגשות".

מעניין מה היה  GAETAN DE CLERAMBAULT  אומר על האפיפיור בנדיקט ה16 חובב המותגים, שנעל פראדה, הרכיב משקפי שמש יוקרתיים, וחבב כובעי מותגים.

לעומתו ,האפיפיור פרנסיסקוס, קיבל את תואר המתלבש הטוב של 2013 מהמגזין אסקווייר, וזאת דווקא בזכות בחירותיו הצנועות. הוא הבין שהאופנה משקפת את זה שלובש אותה.

י.ל.פרץ כתב סיפור: התאווה לבגדים. להלן תקציר:
באשי גיטל הייתה אשת החסיד אלימלך. אשה כשרה וצנועה. אינה מתעניינת בשמלות וקישוטים. בעלה משכנע אותה להתקשט לקראת חג הפסח. היא נענית, חוסכת בהוצאות הבית ובנדבות ועושה לה שמלה של משי עם כסף מסביב. לחג השבועות מוסיפה חרוז מרגליות טובות, לחג הסוכות שביס חדש ועגילי אבנים טובות.
כך גם לראש השנה, לחג הפורים, ומתנה קטנה לעצמה בכל שבת.
השטן ממשיך ללחוש לה והיא רוכשת אבני אודם, לשם, ספיר. היא נסחפת. חושכת מפי הילדים, מקמצת בצדקה, מוסרת את הילדים למלמדים זולים, מפטרת את המבשלת ומביאה במקומה יתומה העובדת ללא שכר.
גם כשהיא נחלית ושוכבת במיטתה היא ממשיכה בקניית בגדים ותכשיטים.
ואז מתברר שמישהו עושה שימוש בכל מה שצברה, הבגדים מוכתמים בכתמי אוכל ומשקה , חלקם קרועים. ברור שהיא ושאר נשות העיר מאשימות את היתומה ועושות בה מעשים נוראים ומבריחות אותה מהעיר.. בסופו של דבר מתברר שנשות השדים הן שלובשות את בגדיה בלילות, בחינגות שהשדים עורכים.
באשי- גיטל מתוודה על משוגותיה ונפטרת לעולמה.
בעלה החסיד יחפש וימצא את היתומה המעונה, יקדש אותה לאשה והם יגדלו ילדים לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

ואנו זוכרים גם את Maupassant וסיפורו על הענק. אשה רצתה להתייפות לקראת נשף וקיבלה בהשאלה מחברתה ענק יקר. הענק אבד. היא ובעלה עבדו שנים בפרך, חיי מצוקה ועוני, כדי לרכוש ענק זהה לו שיוחזר לחברה. ואזי אומרת החברה בפליאה: הרי היה זה חיקוי בלבד, חיקוי זול.
חייהם של בני הזוג ירדו לטמיון לשווא.

 

 

 

 

שתפו פוסט זה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.