הוא לוחץ לעצמו את היד כי אין מישהו
אחר שיעשה זאת. זאת חברות אמיתית.
אם הייתה לו אשה אולי היתה תופרת
את הכפתור שנפל לו מהמעיל. אך אין.
ופעם כבר כמעט היתה מישהי, ואולי אם
היא היתה פיסחת או עיוורת בעיין אחת
היה רוצה אותה, אבל היא מושלמת מדי.
הוא רוצה נשים לא כשהן יפות או נבונות
אלא רק כאשר הוא יכול לבוז להן קצת.
עם חברים גברים הוא מחכה שיתקשרו,
הוא לא יתקשר ראשון. יש לו כבוד עצמי.
יש גם יתרונות, אפשר להריח את בית
השחי בלי שיעירו לך שזה מגעיל, אפשר
גם להפריח נפיחות ריחניות בלי לעבוד
קשה שלא ישמיעו קול ובלי להתנצל.
הוא מעדיף אוננות כי אין צורך במשחק
מקדים, אין חובה לשוחח ומותר לעשן.
כמו כולנו הוא כלוא תמיד. השאלה כמה
רחוקים זה מזה הקירות הכולאים אותו.
__________________________________________
ומה מעורר יותר סימפטיה כלפי אמן מפורסם המספר לנו על בדידותו בין הופעה לבין ראיון?
כך כותב leo Ferre את La Solitude המושר בפי Barbara ובפי Mireille Mathieu, כך שר George Moustaki על Ma Solitude,
וגם הזמרת Leo Marjane שרה Seul Ce Soir.
כמוהם יש כמובן רבים אחרים.
ותתפלאו; הבדידות מופיעה לא רק בשירה ובסיפורת. ב Cote du Rhones נמצא יקב יוקרתי, ששורשי משפחת בעליו מגיעים עד למאה ה 12, ושמו La Solitude, וליד העיר Lourdes עומד מלון ארבעה כוכבים ושמו Hotel la Solitude.
ומיודענו Bernard Shaw אמר: בדידותו של אלוהים היא סוד כוחו.