הן שתי מדינות שונות מכל בחינה; בגודל, בשפה, בדת, בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, במזג האויר, בכלכלה, במנהגים ואין להן כמובן שום גבול משותף. אבל האופי האנושי דומה גם אם כל שאר המשתנים האחרים שונים.
שבעת החטאים שדינם מוות (בנצרות, אך נכונים לכל דת) מושלים בכיפה בצרפת כמו בישראל. גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלנות, גאווה, קינאה ותאווה מפורטים בקומדיה האלוהית של דנטה וביצירות אמנות שונות – המפורסמת היא זו של הירונימוס בוש- והאמינו לי, בשתי המדינות נוכל למצוא, ללא מאמץ מיוחד ומכל עבר, דוגמאות לכל אחד מאלה בכל תחומי החברה. בולטת במיוחד, היא התנהלותם של מי שעלו לגדולה בפוליטיקה, בתפקידים ציבוריים רמים ובשוק הון. אצל חלקם נוכל לצפות בהתגשמות כל החטאים כולם. רשימה חלקית (מאוד) של מורשעים או נאשמים בפלילים בשתי המדינות מציגה את מקצת הבעייה, שהרי הרוב אינם משלמים על מעשיהם.
נמנה אם כן מעטים מתוך רבים;
אהרון אבוחצירה, ח"כ ושר, בעבירות מירמה, גניבה וקשר לביצוע פשע. אריה דרעי, ח"כ ושר, בעבירות לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. אברהם הירשזון, ח"כ ושר, בעבירות מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון. צחי הנגבי, ח"כ ושר במתן עדות שקר. דן כהן, שופט בדימוס, בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. יצחק מרדכי, אלוף בדימוס ח"כ ושר, על מעשים מגונים. משה קצב, ח"כ , שר ונשיא מדינת ישראל בביצוע עבירות אונס והטרדה מינית. אהוד אולמרט, ח"כ וראש ממשלה בקבלת שוחד והפרת אמונים. מי שטרם הורשע, אך יועמד ככל הנראה לדין בעתיד על עבירות דומות, הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלה על עבירות שוחד והפרת אמונים. החסינות שהחילו המחוקקים על עצמם מסייעת להם לעיתים, אך קבלתה הוא הימור שאינו צולח תמיד, וגם אם הוא צולח קיים החשש לעתיד – ראה מקרי Balladour בן התשעים וSarcozy להלן.
קצרה היריעה מלפרט את רשימת כל חברי הכנסת, ראשי הערים, מנכלי"ם של משרדים ובכירי שוק ההון שהורשעו בפלילים על עבירות דומות. מספרם יגיע לעשרות רבות לפחות.
במשך שנים רבות היה המצב בצרפת שונה. לא במובן של טוהר מידות, חלילה. התקשורת שיתפה פעולה באופן הדוק עם המימשל, וידיעות על התנהגות בלתי הולמת ואף פלילית לא הגיעו לידיעת הציבור. אנו יודעים שללא ידיעת הציבור גם רשויות האכיפה נרדמות, מה עוד שמופעלים עליהן לחצים רבים, מערכתיים ואישיים, פוליטיים ואחרים כמו אלה המופעלים בשנים האחרונות בישראל כנגד בתי המשפט, המשטרה והפרקליטות וכנגד העומדים בראשם, על ידי גורמי שלטון האמורים להגן עליהן.
עם זאת חל בצרפת מהפך בעיקר בשליש האחרון של המאה העשרים. Alain Juppe , מזכיר כללי של מפלגת RPR וראש ממשלת צרפת הורשע בדיווח כוזב ושימוש בכספי ציבור. Roland Duma , שר חוץ, ראש עיר ונשיא מועצת החוקה הורשע במספר מקרים ובהם שימוש פסול בכספי צוואה בהיותו המוציא לפועל של צוואת אלמנתו של הפסל ג'יאקומטי. Jacques Chirac השתמש בחסינות, עת היה נשיא המדינה, לגבי עבירות שעבר בזמן היותו ראש עיריית פריס ובהן שימוש בכספי ציבור ומתן ג'ובים למקורבים. לאחר שסיים את תפקידו כנשיא הועמד לדין והורשע. Christine Lagarde, מנכלי"ת קרן המטבע הבינ"ל ושרת הכלכלה והתעשייה הורשעה בפרשת בוררות של מאות מיליוני אירו בעניין Tapie. בימים אלה יועמד לדין גםEdouard Balladur , ראש הממשלה לשעבר (בן 90 כיום) על קבלת שוחד בעיסקת נשק למימון מערכת בחירות. גם כאן ניתן להאריך עוד ועוד, אך אז קיים החשש שנגיע לקריאת שמע של שחרית. נוסיף כי Nicolas Sarkozy, נשיא צרפת לשעבר, מיצה את תקופת החסינות שלו והוא יועמד עתה לדין בפרשיות של האזנות סתר, מימון אסור של מערכת בחירות, קבלת מיליוני אירו ממועמר קדאפי ועוד. כמאמר התביעה מדובר בעבריין סידרתי.
לא רק המעשים דומים. גם התייחסות עמיתיהם של הנאשמים והמורשעים דומה. כולנו מכירים את האופן הסלחני, אם לא למעלה מזה, בו מתייחסים הפוליטיקאים בישראל להתנהלות ראש הממשלה, חברי הכנסת וראשי הערים. העבירות אינן עבירות, הכל נעשה למען המדינה, האיש אדם טוב וחרוץ, והכל בעצם קונספירציה. גם בצרפת נמצא התבטאויות דומות. המקרה של DSK – Dominique Strauss Kahn, שהיה בעבר שר האוצר של צרפת, אח"כ (בעת האירוע) נשיא קרן המטבע הבינ"ל ומועמד מועדף בבחירות לנשיאות צרפת הוא דוגמה טובה לאימרה לפיה פוליטיקאי בצרפת זכאי עד שתוכח אשמתו, ואף לאחר שהוכחה (בדומה ל"הוא זכאי" של אריה דרעי לאחר שהורשע). באותו מקרה התבטאו Segolene Royal ו- Francois Holland (לימים נשיא צרפת) באמפטיה מרובה כלפיו, כמו היה בן ערובה פוליטי ולא חשוד באונס. הגדיל לעשות Jack Lang, שר התרבות שטען שיש לשחרר את DSK מייד, שהרי איש לא מת כתוצאה ממעשה האונס.
מי שבוודאי היה מסכים שבכל האמור אין כלום כי לא היה כלום, הוא נשיא מדינה שלישית, דונלד טראמפ, הנוקט בעמדה זו כמובן כלפי עצמו, אך גם כלפי שאר עברייני עילית תוך רמיסת רשויות החוק. ממש בימים אלה העביר מסר כי בכל הנוגע לצדק הכסף הוא הקובע וכי לעבירות צווארון לבן יש להתייחס בסלחנות.
לאור עמדתו זו ולאור בקשות של מקורבים בעלי הון ותומכים פוליטיים, העניק טראמפ חנינה (במובן של מחיקת רישום פלילי) לשורת עברייני צווארון לבן, ביניהם Milken Michael, "מלך אג"ח הזבל" עליו אמרה בשעתו השופטת: אדם במעמדך ובהשפעתך העצומה בשוק ההון, הפוגע בביטחונות הציבור ועובר על החוק שוב ושוב על מנת להעשיר את עצמו ואת חבריו, יש להרחיק מן החברה. כותרת הניו יורק טיים לאירוע: "חנינה לא כותבת את ההסטוריה מחדש".
לא נותר לנו אלא לקוות שגם בתחום זה, כמו בענייני סיפוח, לא יצליח ראש ממשלתנו להפוך את קערת הצדק על פיה, כפי שמנסה לעשות ידידו הטוב מעבר לים.
למען הצדק אוסיף כי טראמפ לא המציא את עניין החנינות לבעלי הון. Marc Rich "מלך הסחורות" קיים מסחר עם אירן, עירק ומשטר האפרטהייד בדרא"פ עת הדבר היה אסור בחוק, וזכה בנוסף לתואר מעלים המס הגדול של ארה"ב. הוא נחקר תחת חוק RICO למלחמה בפשע המאורגן אך הצליח להימלט לשוויץ. היה זה המקרה הראשון בו הוענקה חנינה לעבריין נמלט, וזו הוענקה על ידי ביל קלינטון ביומו האחרון לנשיאות, דבר שעורר תרעומת ציבורית רבה. הפוליטיקאים אהוד ברק, שמעון פרס, אהוד אולמרט וגם ראש המוסד שבתי שביט היו בין הממליצים העיקריים. נחקרו האפשרויות כי הממליצים או חלקם וכן קלינטון עצמו פעלו בתמורה להנאה כספית.
נזכיר שלא הכל רע. מי שערך רשימת חטאים מחייבי מיתה ערך גם רשימת מידות טובות. אותן קשה אולי למצוא בקרב מנהיגינו הפוליטיים והכלכליים, אך היא קיימת סביבנו. ואלה המידות הטובות: טוהר, התאפקות, נתינה, חריצות, סלחנות, אדיבות וענווה. היכן אתם במידרג?
…