Sonel Publishing
O paris-terrorist attacks committed by members of isis islamic state M15

שעת חרום

הידיעה  כי נמצאה פצצה ב Porte de la Chapel שבצפון פריס הביאה כמובן מיידית לסגירת כבישים, סגירת תחנות המטרו באיזור והרחקת עוברי אורח. זמן קצר לאחר מכן הודיעה המשטרה כי מדובר בפצצה ישנה, מזמן מלחמת העולם השנייה שנוטרלה בהצלחה. נכון להיום לא ברור מתי וכיצד הגיעה לשם. לא מפתיע שכוחות המשטרה, מכבי האש והשירותים הרפואיים הגיעו בזמן שיא למקום. לצערם הם מתורגלים. הפריסאים נאנחו אנחת רווחה; הפעם לא מדובר בטרור.

צרפת ראשונה בין מדינות המערב במספר הפיגועים האיסלמיים בשטחה, שגרמו מאז 2012  קרוב לשלוש מאות אבידות בנפש. חלק גדול מן הפיגועים כוונו כנגד יהודים או מוסדות יהודיים וחלק ניכר נוסף כנגד כוחות המשטרה והצבא. מפורסמים בהם בעשור באחרון היו הטבח במועדון ה Bataclan, בסופרמרקט הכשר ובמערכת העיתון    Charlie Hebdo.

חומרת המצב הביאה את הממשלה להכריז על מצב חירום, לתגבר שמירה על מוסדות יהודיים ותחנות משטרה, לקיים פטרולים ברחוב ובתחנות רכבת, להקים מערכות מידע לאיתור מחבלים ומסיתים, לשתף פעולה עם ארגוני שיטור ומודיעין זרים ולהוסיף סמכויות נרחבות לרשויות האכיפה.

בשנת 2017 חוקק בצרפת La Loi Antiterroriste שנועד להחליף את מצב החירום שהוכרז ב  2015 לאחר הפיגועים של אותה שנה. החוק מאפשר חיפושים על אנשים וברכבים גם ללא צו שופט, סגירת מרכזי דת (הכוונה כמובן למסגדים בעיקר, וכמה אכן נסגרו בשל הסתה), מעקבים, חיפושים בבתים, חסימת גבולות ודרכים ועוד. למרות ההכרה בנחיצותו של החוק, הוא זכה לביקורת רבה מצד ארגוני זכויות אדם המכנים אותו חוק אנטי מוסלמי, וגם בפרלמנט נשמעו הסתייגויות והחוק עבר מספר שינויים במהלך חקיקתו ובשנים שלאחריה.

עתה מתחדש הדיון בחוק, כיוון שכבר בעת חקיקתו קבע הפרלמנט כי בשנת 2020 הוא יובא לעיון מחודש. הוויכוח יהיה האם החוק השיג את מטרתו והוא אכן יעיל כנגד האיום הטרוריסטי האיסלמי. שר הפנים הציג נתונים המוכיחים לדעת הממשלה את הצורך בהמשך קיומו של החוק אך ארגונים כגון אמנסטי דורשים כי הנושא ייבדק על ידי וועדה בלתי תלויה שתשקול את יעילותו (אם אכן הוא יעיל) כנגד הפגיעה בזכויות האזרח.

מדינת ישראל, במצבה המיוחד, ספגה בעבר ביקורת על החקיקה ועל האמצעים שנקטה למניעת טרור. כאן  לא חיכו כמובן לשנות האלפיים כדי להלחם בו. מדינות אחרות מבינות זאת רק עתה, כשהנושא מגיע לפיתחן.

המימשל הצבאי שהחילה המדינה על הישובים הערבים בשטחה אמנם בוטל בשנת 1966 אך לא כך התקנות לשעת חירום שחוקקו שלטונות המנדט הבריטי ושאומצו אל תוך החקיקה הישראלית. התקנות עברו שינויים רבים במהלך השנים. בנוסף עבר בשנת 1979 חוק סמכויות שעת חירום (מעצר מינהלי) ובשנת 2016 חוקק חוק המאבק בטרור שבמסגרתו בוטלו תקנות שעת חירום רבות אך מהותן נשמרה בחוק החדש.

חוק המאבק בטרור החמיר את העונשים על מפגעים ומסיתים, עיגן את נושא המעצרים המינהליים, איפשר חילוט נכסים ועוד. נזכיר כי גם בית המשפט העליון תרם את תרומתו בהתירו עינויים , בתנאים מסוימים, אם יש בהם כדי לסייע במניעת פיגוע צפוי.

ארה"ב הקדימה את צרפת בחקיקה אנטי טרוריסטית, בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים בשנת 2011. " חוק הפטריוט" בדומה לאחיו שהוזכרו למעלה מעניק סמכויות יוצאות דופן למשרד לבטחון המולדת, אליו אוחדו סוכנויות קיימות כגון המכס, ביקורת הגבולות, משמר החופים ורשות ההגירה והכולל כרבע מיליון עובדים. סמכויותיו הם מושא לקינאה מצד ה FBI ושאר אוכפי החוק.

 

איך מסיימים מייל כזה? לאן אנחנו מפליגים?

 

שתפו פוסט זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *