הדימוי של איש הרוח כאדם שפוף, חיוור, שדוף, המטפח את השחפת שלו בעליית גג פרוצה לרוחות ולגשם לא חל על סופרים צרפתיים. הם אוהבים לאכול והדבר ניכר גם בכתיבתם.
נקרא אחדים מהם.
אנו מכירים את Alexandre Dumas באמצעות ספריו הרוזן ממונטה כריסטו, שלושת המוסקטרים ועוד רבים אחרים. גם מי שאינו קורא מכיר ודאי את העיבודים הקולנועיים, המחזות והסדרות המסתמכים עליו.
לא כולם יודעים שהאיש הקדיש את שנותיו האחרונות פחות לספרות יפה ויותר ל Grand Dictionnaire de Cuisine , מילון גסטרונומי המכיל מאות עמודים ואלפי מונחים בסדר אלפביתי, בליווי רישומים, שיצא לאור בשנת 1873.
דומא ראה בספר את צוואתו, והחשיבו בין החשובים שבספריו.
הספר מתאר את המונח העממי לאוכל ומה הגדרתו המדעית, מה ההגדרות המדויקות למטבח ולטבח ( בימים ההם את האוכל היו מכינים טבחים, לא שפים), למאפייה ולאופה, מה צריכה לכלול ארוחה לאנין הטעם, דרכי הבישול והצלייה הנכונים לכל מרכיב בארוחה, ועוד. כמובן שלכל מאכל מוקדש ביאור, ולחלקם כמו לחם, כבד אווז, חזיר על כל חלקיו, בקר לסוגיו, מרקים שונים הוקצו עמודים רבים.
המילון כולל גם נמר, פיל וחיות אקזוטיות אחרות, כי לדעתו יש עמים האוכלים חיות אלה, ובנוסף יתכן כי מדי פעם יתגלגל איבר כזה או אחר של חיית בר גם לשולחן צרפתי.
מובן שגם תבלינים ומיני תרגימא מוצאים את מקומם ביצירה הזו.
ואם תגידו כי דיומא אינו מאושיות הספרות הצרפתית (ומדוע תאמרו זאת? לא ברור), מה תגידו על Émile Zola, זה של ז'רבז, ונינה, וגן העדן לנשים, וז'רמינל, והבטן של פריס, שבנוסף להיותו סופר היה גם לוחם צדק, בעל ה J'accuse וגורם מרכזי בזיכויו של דרייפוס? וגם זולא טמן את ידו בצלחת. תיאורי האוכל בספריו לא יביישו אפילו את רות סירקיס או את הדורות שבאו אחריה בספר וברשת. הוא מתאר בספריו דלפק גבינות על פני עמודים רבים, עוגות בחנות מזכירות תיאור טבע על צבעיו וניחוחותיו, כבד אווז נימוח מגדיר מערכת יחסים וחדר האוכל העמוס במנות רבות שלכל אחת הכלים המתאימים לה הוא הסיבה למפגש ולקירבה בין האנשים.
כמוהם גם Balzac, Flaubert, Maupassant, Moliere, Proust, ורבים אחרים. הגדיל לעשות כמובן Rabelais בתיאורי האוכל של Gargantua שמגוונם וכמותם אכן ראויים לענק.
Brillant-Savarin, שעל שמו נקראת הגבינה המפורסמת וגם העוגה הטובה, היה עו"ד במקצועו אבל גסטרונום בהוויתו. בשנת 1825 יצא הספר Physiologie du Gout, שפרסם אותו והפכו לדמות איקונית בעיר Belley בה נולד ולא רק בה. אין זה אוסף מתכונים בלבד אלא הרהורים מדעיים ופילוסופיים בגסטרונומיה, בצירוף אנקדוטות, לעיתים משעשעות, על החיים בחברה בתקופת האימפריה. מאימרותיו: האדם הוא מה שהוא מכניס לפיו, קינוח ללא גבינה הוא כמו אשה יפה שתומת עין, גילוי מנה חדשה גורם אושר רב יותר מגילוי כוכב חדש, אי החלפת יין עם המנות כמוה ככפירה, ומי שאינו משקיע בארוחה לחבריו אינו ראוי לחברים.
גם בספרות היהודית לא חסרים תיאורי אוכל למכביר, בין אם אצל שלום עליכם או אצל עגנון, וגם ביאליק וטשרניחובסקי לא פסחו עליו, אך בכך לא נעסוק.
מעניין לראות מה חושבים אלה שמעבר לתעלה, היוצאים עתה בברקזיט. גיבורו של קינגסלי אמיס בספרו האיש הירוק אומר שיש מאכלים מאוסים כל כך עד שהם גורמים לשריפת קלוריות במקום להוספתן. בשבילו אוכל הוא בזבוז זמן, וההמתנה למנה הבאה באה על חשבון פעילויות חשובות יותר. שום פעילות חושנית אחרת אינה נעשית בשעות קבועות בין אם נהנים ממנה ובין אם לא, בין אם מעוניינים בה ובין אם לא. לעיסת פיסת בשר מאוסה, חילוץ עצם מדג או האבסה בירקות אינן בילוי הזמן החביב עליו. לפחות מין אינו מחייב שעות קבועות ושיחות סביב שולחן.
אנו מעדיפים כמובן את הצרפתים.
