אני הולך לאט בגשם. בפריס. תענוג ללכת לאט בפריס, בגשם, תחת מטריה ולעשן סיגר. מדי פעם אני מגניב לגימה קטנה מבקבוקון של מארי בריזאר שבכיס המעיל. פריס יפה בגשם. יש ערים (וגם נשים) שהן נהדרות באור מסוים, נראות רגילות אחרי רגע ומכוערות בהמשך. פריס תמיד יפה, אם לא תסתובבו ברובעים שבהם אתם ממילא לא מסתובבים.
אני בדרך ל BOURSE DE COMMERCE בורסת המסחר, ברובע הראשון ליד מה שהיה השוק הסיטונאי של פריס, LES HALLES. אחרי שנים של הזנחה הפך המבנה ששורשיו עוד בימי הביניים למוזיאון החדש בעיר, המכיל את אוסף האמנות המודרנית של FRANCOIS PINAULT. פינו הוא איל הון ששוויו על פי פורבס כחמישים מיליארד דולר, השולט במישרין או בעקיפין ב-
CONFORAMA, PRINTEMPS, FNAC, YVES SAINT LAURENT
– GUCCI, BOUCHERON ועוד ועוד.
בשנים האחרונות העביר את המושכות לבנו, והחל באיסוף יצירות אמנות. ברשותו אלפי יצירות אוונגרדיות של מאות ציירים מודרנים, אותן הוא מציג במוזיאונים שלו ובתערוכות נודדות מאירופה ועד רוסיה וקוריאה.
לאחר שהקים מוזיאון גדול ותיאטרון בוונציה, במבנים עתיקים ששיפץ, החליט פינו לעשות כן גם בפריס. ראש העיר הידלגו החכירה לו את מבנה בורסת המסחר הישן, היפה, המוזנח, שעמד שומם שנים. האדריכל היפני טדאו אנדו מונה לאחראי על השיפוץ והמוזיאון נחנך השנה בהשקעה של כמאתיים מיליון דולר.
למבנה העגול תקרת זכוכית וסביבה פרסקו יפהפה המתאר סחר בין היבשות השונות. במרכז המבנה בנה האדריכל גליל בטון חשוף התופס חלק ניכר מהמרחב, וזוכה לשבחים מרוב המבקרים. לא ממני. מעט יצירות, ברובן משונות, הוצבו בקומת הכניסה ליד וסביב אותו גליל, ואת שאר המוצגים ניתן לראות בקומות האחרות המתפתלות סביב סביב במספר קומות.
למרבה המזל המבנה החיצוני, האכסדראות והתקרה שופצו כפי שהיו, והם יפים עתה מתמיד. לא כן הבטונדה החדשה, אהובת המבינים.
מרבית המוצגים מכוונים כנראה לרמת הבנה, טעם וידע העולים על שלי בכמה רמות. התחברתי למעטים מהם. ראו תמונות.
אני שייך כנראה לאותם אלה שאנטול פראנס אמר עליהם: ידוע שמבקרי המוסיקה חרשים, מבקרי הציור עיוורים ומבקרי הספרות אינם יודעים קרוא וכתוב. זה עוזר להם להיות אובייקטיבים ולהתרכז בעיסוקם. ואולי חלה עלי אמירתו של קארל צ'אפק שהמבקרים כותבים את הביקורת כדי לבוא חשבון עם הפסיביות שנכפתה עליהם במהלך הצפייה. ובכל זאת.
קשה להתעלם מאלמנט התחרות של פינו עם קרן LOUIS VUITTON שהקימה כזכור את המוזיאון ביער בולון ברבע הששה עשר של פריס בניצוחו של האדריכל האמריקאי פרנק גרי.
כבר כתבתי על המבנה המרשים דמוי האוניה ולא אחזור על כך. נזכיר שכמו פינו גם LVMH היא קונגלומרט השולט במוצרי יוקרה ובהם MOET HENNESSY של המשקאות, CHRISTIAN DIOR, GIVENCHY, ועוד עשרות חברות בנות המייצגות מוצרי יוקרה רבים. שווי החברה כשלוש מאות מיליארד דולר, מה שעושה אותה לגדולה באירופה.
במוזיאון לואי ויטון מוצג עתה האוסף של האחים מורוזוב, הקרוי בקטלוג אוסף אמנות מודרנית, אך לא במובן של המילה "מודרני" של אוסף פינו. כאן מדובר על אוסף הכולל את BONNARD, RENOIR, PISSARRO, SISLEY, MANET, GAUGUIN, CEZANNE ועוד ועוד, בצד ציירים רוסים מובילים. האחים החלו באיסוף אמנות בשלהי המאה התשע עשרה. ב 1918 לאחר ששלטונות ברית המועצות הודיעו על החרמת האוסף הם נמלטו לאירופה.
כאן ניתן להעביר את הזמן בנעימים ובהתפעלות.
לא רק שליטי מותגי היוקרה מביאים את האמנות לפתחנו. ברחוב ריבולי העמידה העיריה לרשות כמה עשרות אמנים מבנה צר בן חמש קומות, בו הם יוצרים ומציגים ומציעים למכירה לקהל המבקרים את פרי עבודתם. הביקור כאן מעניין מאין כמוהו וחלק מהעבודות מרשים. כדאי לבקר. למי שאינו מיטיב לכת, כמוני, מומלץ לעלות במעלית לקומה החמישית ומשם לרדת בהדרגה במדרגות התלולות והלולייניות.
ולסיום, המגזין ELLE העמיד בחלק הדרומי של השאנז אליזה מייצגים המתייחסים לנשים האפגניות לאחר שהטאליבן השתלט על אפגניסטן. זה פרויקט ייחודי ומעורר מחשבה.
בזאת אני מסיים והולך לאכול מגש ענק של פירות ים על הקרח, מלווה בחצי בקבוק MUSCADET.