Sonel Publishing

הקופסה האמוצה-שירים

השירים הם שיירים שנותרו בקופסה האמוצה. כמו המיילים, גם הם נשלחו על פני השנים מפריס או אליה, נכתבו על ידי ועל ידי אחרים.                                             הם מופיעים כמו Sorbet  או Coup Du Milieu המפרידים בין המנות בארוחה, אך טעמם בדרך כלל שונה מטעם המנה שהוגשה לפניהם או אחריהם.

 

קרפדה

יש טווסית אחת

שאוהבת טיולים.

במידה.

היא אוהבת שירה

וגם לרקוד.

במידה.

היא אוהבת לשתות

מרגריטות.

במידה.

היא מקשקשת

וממלמלת על כתפי.

במידה.

אבל כשפותחים במסע

לחדר השינה

המידה נעלמת.

העיניים בורקות

הלשון מלחלחת

את השפתיים

הנשימה מהירה

והיא הופכת

לקרפדה לחה.

ואני איתה

בשלולית.

 

 

אני לבד

היא בלטה בין נשים אחרות כמו דוגמנית צמרת

בשמלת מעצבים באסיפת פנסיונרים בפתח תקווה

והיא הייתה שלי.

המחשוף שלה הגיע לטבור והיה  עמוק כל כך

עד שיכול היה להעביר שיעורים בפילוסופיה

והיא הייתה שלי.

כאשר הביטה והתפעלה מעצמה במראה

שערה נסער מהמחשבות שחלפו בראשה

והיא הייתה שלי.

היא הייתה אינטלקטואלית ככל שיכולה להיות

מי שרכשה תעודת בגרות בשירה בציבור במולדובה

והיא הייתה שלי.

התפנקה כחתולה אך נראתה כמי שטורף חתולים

כאשר ליטפה אותי למדתי שגם ליטופים מכאיבים

והיא הייתה שלי.

כשהביטה בי במבט נוזף קיוויתי תמיד שזה לא בגללי

אלא בגלל ציפורן שבורה או הספרית ששוב פישלה

והיא הייתה שלי.

לעיתים היה נדמה לי שהיא בוחנת את צווארי כדי

לבחור את המקום המדויק בו פועם העורק המרכזי

והיא הייתה שלי.

אני מהחנונים שיוצאים מהמקלחת כדי להשתין

ואילו היא אם תצטרך תפשיל תחתון גם בפינת רחוב

והיא הייתה שלי.

כשאני ניגש לאשה אני נבוך, מזיע, מגמגם קצת

היא מסתכלת  ישר בעיניים ואומרת לגבר בוא

והיא הייתה שלי.

היא ידעה תמיד לאן היא הולכת ולא טעתה בכיוון

ואני בקושי מוצא את דרכי החוצה מדלת הדירה

והיא הייתה שלי.

היא הייתה ממציאה מציאות מדומה בכזביה

ואני האמנתי תמיד למרות שידעתי ששיקרה

והיא הייתה שלי.

הוא הופיע ורציתי להתערב ולקחת אותה ממנו

אבל כתפיו הרחבות (מאוד) וידיו הגדולות (מאוד)

ושיניו שנראו כמו שימורים מסודרים על המדף

העבירו בי הבזקים של תבונת אי התערבות

 

ואני לבד.

 

פלאפל

השקעתי בה                                                                                                                                                                                                                 מנת פלאפל                                                                                                                                                                                                                    עם הרבה חריף

וגם דו"ח חנייה
 בחמש מאות
שקלים בגללה
וגם כרטיסים
להצגה במרחב
פתוח בגלל
מגבלות הקורונה
וגם צפינו בגלים
בישיבה על סלע בחוף
וזה יותר ממה
שהשקעתי בכל
האחרות
כי היא גורמת לי
לאהוב לא רק
אותה ואת העולם
אלא אפילו
את עצמי.

להתבונן בה 2

להתבונן בה גם כאשר היא לבושה כולה,

יושבת, הולכת, עומדת בשיכול עקבי סטילטו, ההרגשה טובה יותר מלהרגיש כל אשה אחרת במיטה.

ישבנה  הנהדר, העגול, המורם מעם מחייך

לעומתי מבעד לקפלי החצאית הצמודה

המתנחשלים אלי וקוראים לי: בוא, בוא

אנחנו כאן בשבילך.

יש לה דרך לחפון את שדיה ולהגיש לי

אותם כמינחה, להחדיר לשון עמוק לפי,

לכרוך את רגליה על מותני ולתת לי לצלול

בה עמוק עמוק.

אבל כשהיא כועסת השנאה דחוסה עד כי

ניתן לחרות עליה בסכין. וכשהיא מואילה

לחייך אלי מתחזקת בי האמונה בקיומו

של הגיהנום.

אני יודע שנשים אינן נעשות בוגדניות

פחות עם השנים. הן רק לומדות לשקר

טוב יותר ואני מסכים גם לכך איתה

כי אחרת מה?

וקרומוול אמר על אדם שנענש בביתור

מעיו וסירוס כי לדעתו האיש אינו עליז

פחות מכל אחד אחר שהיה במצבו.

 

 

בית הבובות

אני חוששת מכל שהיה

מכל שקורה עכשיו

גם ממה שאולי

לא יקרה לעולם.

הוא טוב מראה ורע לב

ודיממתי איתו את חיי.

לא אוכל להיות האחרת

גם איני בטוחה שארצה.

או אולי כן. לא יודעת.

יש לי נטייה לקבל

החלטות לא נכונות

והוא היה הגרועה

מכולן. מכולן.

אני בניתי בית בובות

חם לשכן בו את שנינו

והוא העדיף דירת חדר

מתפוררת בקומה רביעית

ללא מעלית. איתה.

 

 

יש לה דרכים

כשהייתי צעיר
רציתי אש וזיקוקין וכוויות
כדי להרגיש ולהתרגש
אך אז היא באה

והשינוי התרחש

יש לה דרכים נעימות
לעשות דברים
גם אם המבט העצוב
לא נעלם מעיניה

בהסכמה כמו בסירוב

יש לה דרכים נעימות
לעשות אותו דבר
אבל אחרת.
דרוש מעט מאוד
לעשות אותה מאושרת

יש לה דרכים נעימות
להמשיך לעבר האופק
גם כשהוא טובל בים

והשמש שקעה
והוא נעלם
יש לה דרכים נעימות
לברוח מזכרונות חדשים
אל זכרונות ישנים
טובים יותר
ממרחק השניםיש לה דרכים נעימות
להפנות מבט הצידה
ודווקא אז אני יודע
שהיא איתי
והיא אוהבת.

אני עוד שם

אחרי הפעם הראשונה שהיינו ביחד

פחדתי לצאת לרחוב
פחדתי ששוטר יעצור אותי בגלל החיוך
המטופש המרוח על פני.
היום, כמו אלינור ריגבי, אני מחזיק
את פני בצנצנת
ועוטה אותם ביציאה מן הבית ואת
שמי אני משאיר
תלוי מתנודד על מסמר ליד הדלת.
רק היא בחלומותי
ואני מוכן שחיי כולם יעברו בחלום
ואילו היא מאמינה
בשוויון הזדמנויות לגבר. כל גבר.
ספר השירים שנתתי
לה משמש לאיזון רגלי הספה ואני
עדיין אינני מסוגל
אפילו להתחיל לעזוב אותה.

 

היא. SHE

היא החזירה שיער לראשי המקריח

היא השרירה את בטני הרופסת

היא התפיחה את זרועותי הצנומות

היא יצקה קשיחות חדשה בזיין המושפל

ודיבורה הבלתי פוסק ותלונותיה

החוזרות ונשנות וחוזרות ונשנות ושוב

הרי מראות תשומת לב ושאכפת לה

והפכו אותי לעבד מרוצה, חרש ואילם

ומקבל הכל בהכנעה. זרועותי כואבות

ובוכות במאמץ להחזיק בה ואני יודע

שהקשר הזה הוא לתמיד כמו זה של

דיאנה וצ'ארלס, וודי ומיה,

ניקולא וססיליה, דונלד ואיוונה,

אברהם והגר, שלמה ומלכת שבא,

ביבי ופליר, צ'רנוי וניקול,

ואפילו אני.

 

משהו לא תקין  

 

משהו לא תקין

עצבים חשופים

לא שמחה

בכלל לא שמחה

לא במסלול

בכלל לא במסלול

נמאס מבחורים

קטנים

שמעשנים ג'וינט

רק עד האמצע

שלא מסוגלים לגמור

חצי בירה

שמזיינים מעט

וגומרים מהר

נמאס משיחות

חד כיווניות

 

עם אנשים שאני

ממציאה

בצלחת לפני מונחת

חביתה מביצים

מתות

בטעם בדלי סיגריות

מה עוד נותר לי

לעשות

אלך לים ואפריח

עפיפון.

 

חג שמח.

 

עכשיו

 עכשיו רשתות הדייגים

עולות ריקות מדג

ורק אצות בן.

עכשיו ענפי עצים

אינם כורעים

מנטל פרי.

עכשיו בערוגות

צומח עשב

אך אין פרח.

עכשיו נשים יפות

כמלו כמשו

נבלו.

עכשיו גברים

כבדי שרירים

צמקו כעוללים.

עכשיו בחדר

אפלולית ואין חלון.

ואיננו יודעים

את היום

בחודש

ואיננו יודעים

את היום

בשבוע.

ואיננו יודעים

את השעה

ביום.

עכשיו מבע זועף

על כל פנים

ואין חיוך.

עכשיו יושבים בדד

איש לנפשו

ואין חבר

 

אתה העצם

אתה העצם עליה
היא מחדדת את
שיניה.
אתה האבן עליה
היא משייפת את
ציפורניה.
וכשהיא אומרת אל תגמור
תחילה
היא מתכוונת לכל
מילה.
וכשהמכונה אינה
מצייתת
לזו שמעל, לזו
לזו ששולטת
היא תצעק ותקלל
ותנשך ותשרוט
ואת הצעקות והקללות
הנשיכות והשריטות
אתה תאהב
ותרצה עוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

שיר עליז לשרי ולאבי ביטר

אללי, הו אללי

זולגות דמעה עיני

מאדימות אוזני

הומים בני מעי

 

זה שיר הדיכאון

עומד לי בגרון

תוקף אותי באון

ולא נותן לישון

 

הייתה לי אהבה

אך היא אינה שווה

אלך לי לצבא

ככל בנות חווה

 

הייתי נאהבת

עתה איני נחשבת

אשב על המגבת

בבכי ועצבת

 

אגור שם במושב

בין תפוחי זהב

אבעט לי בפרות

אשחט תרנגולות

 

אכרות את העצים

אמעך את הביצים

ארכב על החמור

אפול לתוך הבור

 

אוכל שמיר ושיית

אשרוף כאן את הבית

והעולם יידע

אינני אגדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיר האישה הלבנה

הפרה הזונה

הבלונדית המזויפת

עתירת השדיים

זקורת הישבן

משרבבת שפתי

הסיליקון

עם הצחוק

המתחנחן

נענועי האגן

קצרת השמלות

עקבים ואיפור

זו ששובה

גברים מקשישים

חלשי אופי

חסרי טעם

מאותגרים רגשית

כמוך

צעירה ממני

בהרבה

ובכל זאת

מה מצאת

בה?

 

האישה השחורה

 

אתה העצם.

אתה העצם עליה

היא מחדדת את

שיניה.

אתה האבן עליה

היא משייפת את

ציפורניה.

וכשהיא אומרת אל תגמור

תחילה

היא מתכוונת לכל

מילה.

וכשהמכונה אינה

מצייתת

לזו שמעל, לזו

לזו ששולטת

היא תצעק ותקלל

ותנשך ותשרוט

ואת הצעקות והקללות

הנשיכות והשריטות

אתה תאהב

ותרצה עוד.

 

 

אני.

 

אני.

אני.

אני. אני.

אני. אני. אני.

אני.

אני רואה

את עצמי

משתקף בעינייך.

ואני זקן.

עני.

 

העיר/ קוואפיס,תרגום

אמרת: אלך לחוף אחר, לארץ חדשה

אמצא לי עיר טובה מזו

את כל אשר רציתי סיכל גורל ארור

עתה לבי כפגר באדמה קבור

רוחי נרקבת בשממה הזו

בכל אשר הרסתי והשמתי

עתה חורבות שחורות רואות עיני

והן כל שנותר לי מחיי

לא תמצא חוף אחר, אין ארץ חדשה

העיר הזו תבוא בעקבותיך

אתה תמיד תפסע ברחובותיה

ושערך ילבין בינות בתיה

גם אם תרצה לנדוד הרי לכאן תגיע

אין אונייה אין דרך שתוביל

חיים שהושלכו לעזאזל

לא ישתקמו גם בקצוות תבל

 

 

היא באה

היא באה עם שמחה גדולה

בעיניים

ומילמולים חסרי פשר

בפיה.

אני אוהבת אותה

ממלמלת

לשקע שבין צווארי לכתפי

השמאלית.

זה מעביר רטט נעים בכל

הגוף.

אני מחבקת אותה חזק חזק

ושותקת.

הגוף שלי צמוד לגוף שלה

לאורכו.

הגוף שלה ממשיך היכן

שהגוף שלי

נגמר.

לא אכפת לי שהטיח איבד כל

תקווה

והוא מונח פתיתים פתיתים על

אריחי הרצפה

השבורים.

גם לא אכפת לי שתומס אמר

שהאושר הוא פונקציה פוחתת

עם הזמן.

אני רק בתחילת הגרף

והוא עולה.

ואני יודעת שמה שנשכח

יגרום לנו לבכות

אם נפגוש אותו

שוב.

 

 

 

אל לך

אל לך לראות

את הרגע

אפור הוא

אל לך לירוא

את הלילה

שחור הוא

וחסר כתמיד

הדבר האחד

ומהו אינני יודע

ולא ידעתיו ולא

אדענו לעד

אל לך לשגות

בהרהורים

אל לך לחפשו

באחרים

אל לך לראות

ואל לך לירוא

 

 

מתוך מייל 21- שייר של התגובה לפרידה, להיפטר מן האהבה;

 

קראתי פעם, או אולי

ראיתי בסדרות

שכאשר רוצים להיפטר

מגופה

צריך להחליט האם

לקשור אותה בשק של מלט

ולהשליך לים

או לחפור בור ולכסות

בעפר ובאבנים

או לשרוף

ויש מקרים שצריך

יותר מדרך אחת

ואז מבתרים ומפזרים

כל בתר

באחת הדרכים

או יותר.

כאשר רוצים להיפטר

מאהבה

כי הוא לא

רוצה

או לא מאמין

או פוחד

או נמאס לו

או שיש אחרת

או בכלל

אז צריך

להטביע לקבור

לשרוף לבתר

עד שאיננה.

כי אחרת אני

אינני.

 

 

 

 

 

 

 

 

אפליקציה

אני הולכת לגנוב אותו

ממנה בחזרה

אני אהיה האישה באפליקציה

יקראו לי יסמין

אוליך אותו בדרכים עקלקלות

הוא יאבד את הדרך

אף פעם לא היה לו חוש

כיוון

אני אאתחל מסלול מחדש

וגם ממנו אסטה כדי שיזדקק

לי שוב

מאתחלת הכל

מחדש

כי גברים חדרו לכל פתח

בגופי

אך הוא היחיד שחדר

לליבי.

 

תשתוק

אני עדיין אוהבת

אני עדיין אותה

שפחה נרצעת

אני עדיין אותה

חיה נרדפת שאין

לה לאן לברוח

שהדרך אליה

פתוחה תמיד

ואני מחכה לך

אולם כשתחזור

אם תחזור

אל תתנצל

אל תספר

לי  סיפורים

אל תחבר

לי שירים

פשוט תשתוק

 

 

 

 

כאשר אישה שואלת

היא אמרה:

כאשר אישה שואלת אותך

אתה אוהב אותי?

ענה תמיד:

מאוד מאוד יקירה.

אתה אוהב אותי?

מאוד מאוד יקירה,

אבל.

היא אמרה:

כאשר אשה שואלת אותך

על מה אתה חושב?

ענה תמיד:

עלייך יקירה.

על מה אתה חושב?

עלייך יקירה,

אבל.

היא אמרה:

כאשר אשה שואלת אותך

האם תוכל לחיות בלעדי?

ענה תמיד:

לא אוכל יקירה.

האם תוכל לחיות בלעדי?

לא אוכל יקירה,

אבל.

היא אמרה:

אמור שוב הכל ובלי אבל.

מאוד מאוד יקירה.

עלייך יקירה.

לא אוכל יקירה.

כי כך ביקשת.

אבל.

 

 

 

 

במטרו. בלילה.

במטרו. בלילה.

אין צפיפות

ברציפים.

קבצן ישן על

סמרטוטיו.

 

במטרו. בלילה

גלגלי הקרונות

מהדהדים

בין הקירות,

עוברים, חוזרים.

 

במטרו. בלילה.

כל הספסלים

פנויים.

מכונת חטיפים

שותקת.

 

במטרו. בלילה.

הכרזות מבקשות

שנאכל ונשתה

ונטייל בעולם

שבחוץ.

 

במטרו. בלילה.

חושבים על

הבוקר.

ומה נעשה

אם יגיע.

 

 

לבד בלילה

אני רואה את עצמי

כמו שאהיה פעם

הסיפור שלי לא מקורי

כמו שהיה נדמה לי

אין לי יותר למה לחכות

אני יושבת בכורסה

שיער דליל ושמנוני

נופל על פנים מצומקים

העור מקומט וגדול בכמה

מידות על הגוף שהוא עוטף

הפרצוף שלי הוא טיוטה

מחוקה של זה מפעם

דרך העור השקוף נראים

כל הוורידים הכחולים

הבטן קעורה והטבור

בולט כמו אגוז לוז

שדיים שהאוויר יצא מהם

שטוחים על חזה עקר

מתי נהייתי שלד

מתי הפכתי לדחליל

בכיור זרוקים שרידי

ארוחת הערב שלא

נאכלה ועל השולחן

אלה של ארוחת הבוקר

שלא נגעו בה

אני שותקת בין נשימות

כבדות ושרקניות

לפני מקלט טלוויזיה

התמונות מרצדות

מחוץ לפוקוס גם

אני מחוץ לפוקוס

לא זוכרת אם

צחצחתי שיניים היום

אני נרדמת בעיניים

פקוחות וצורבות

החיים שלי לא יהיו

כבר מקוריים

כמו שחשבתי פעם.

 

אלכוהול

כשאני שיכור

היא עטופה

באותו משהו

שתמיד חיפשתי

באשה

ושהוא נדיר

יותר מכל

ואני שלה על

ברכיים

האלכוהול

נמוג לאיטו

ואז במילה

אחת שלה

או בפרץ צחוק

אחד שלה

או בתנועה

אחת שלה

או גם ללא

כל אלה

נעלם הכל

ואני מרוכז

בלא לאהוב

אותה ואני

רוצה לברוח

 

 

 

דג מלוח

 

בבוקר דלוח

נושבת הרוח

הדג המלוח

צועד.

זנבו מקשקש

שערו מרשרש

אפו מתעטש

לא מועד.

מבצבצת חמה

מליחות נעימה

ללא מהומה

קצת אביך.

בדרך פוגש

דון קישוט מרגש

ולמך טיפש

הוא ממשיך.

גם ארתור המלך

והטווה בפלך

הגבירה וההלך

בדרך לתוהו.

בכותונת פסים

ידיו בכיסים

מצפה לניסים

שיבואו.

אם היה בא לחוג

הייתה לו בת זוג

לא חשוב איזה סוג

מייחל.

היא תהיה כה יפה

כציפור במעופה

וכבר יש לו זיקפה

מתפלל.

בצעד אמיץ

בפניה יציץ

בישבן ובציץ

הוא צוחק.

אך לפתע עבר

חתולון אפרפר

פיו הוא פער

ושפמו הוא ליקק.

דג מלוח נרגש

לעורו הוא חשש

זה סיכון של ממש

וסיבוך.

כפתוריו הוא רכס

את כנפיו הוא פרש

לשמיים הוא נס

דוך אונד דוך.

לצנצנת חזר

למלח המר

לחומץ הקר

השבח לאל.

אך פתאום הועלה

למרבה בהלה

על פרוסה של חלה

התגלגל.

זה היה בשבת

אך הפה לא שבת

והשן האחת

ננעצה.

דגיגנו הקט

עוד ניסה תפילות דת

אך גם לא אחת

לעזרה נחלצה.

כך ירד בצינור

לקיבה דמוית בור

ויצא מאחור

לאסלה.

חטף שוב מכה

אנחה חנוקה

מעט התנקה

ולחופש עלה.

בערב החג

מהלך שוב הדג

תוקפו טרם פג

וללא דאבה.

המראה כה מסעיר

הנשים שבעיר

מרגישות באוויר

אהבה.

 

 

 

 

 

 

 

מחכים לנו

בואי, הוא אומר

התלבשי והתאפרי מהר

מחכים לנו שם ואסור לאחר

ואני סופרת על האצבעות

חצי שעה להכנות

שעה וחצי נסיעה

כולל פקקים ועצירות

יש לנו חצי שעה פנויה

אני אומרת

ומושכת איתו למיטה.

 

 

 

 

שתפו פוסט זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *