Sonel Publishing
Two Women - פול גוגן

סולאנז' וקתרין

 

הדירה הראשונה שלנו בפריס היתה בבנין מלון ישן שהוסב לדירות מגורים קטנות ברחוב גאמביי, בפינת רחוב אוברקאמפ, ברובע ה-11.

הרובע היה בעבר משכן לבתי מלאכה ותעשייה זעירה. עם השנים עברו אליו סטודנטים וצעירים רבים שמחירי הדירות ברובעים ה"טובים" היו למעלה מיכולתם, ובהדרגה הפך לאחד הרובעים התוססים והמעניינים בעיר.

הרחובות הומים בתי קפה, מסעדות, מועדונים, חנויות ספרים.

אוברקאמפ חוצה את בולוואר רישאר לנואר (בו גר בשכבר הימים המפקח מגרה) ואת תעלת סן מרטן היוצאת מן הסיין ומהווה מקור משיכה ובילוי לצעירים כמו גם לזקנים, על גדותיה המשכנות חובבי פיקניקים וסתם יושבים מול המים, גשריה הירוקים היפים ובתי האוכל הפזורים לאורכה (ראה המייל על מלון הצפון).

הדירה כללה חדר די גדול, שירותים ומרפסת קטנה שנסגרה ושימשה כמטבח.

ברחוב למטה התיידדנו עם הקצב, בעל בית הקפה ובעיקר עם מוכר הגבינות שאימץ אותנו בכל ביקור.

הייתי נשאר שם בשמחה, אלא שתאונת אופנוע (אחת מני רבות והקשה בהן)הקשתה עלי מאוד את העלייה לקומה הרביעית, ולאחר שלא מצאנו דירה בסביבה עברנו לדירה מוזנחת ברובע ה-12, בקרבת תחנת ליון והבסטיליה, בקומה ראשונה ומעלית, אותה שיפצנו, הפכנו לבית הרחק מהבית ובה אנו מבלים עד היום.

הדירה נוחה וטובה, קרובה לבסטיליה ולגנים התלויים של דומניל, מרחק הליכה מברסי מצד אחד ומריבולי מצד שני. השכונה שקטה ונעימה, אך מדי פעם מתעורר געגוע לרובע הקודם והתוסס.

את הדירה קנינו מעזבון, ומספר חודשים אחר כך התקבל מכתב. הכותבת היתה אשתו של בעל הדירה שנפטר. היא סיפרה כי למרות היותה קתולית אהבה תמיד את ישראל והיא נרגשת שישראלים רכשו את הדירה. היא צירפה את כתובתה ומספר טלפון והזמינה אותנו לבקר. כך עשינו בנסיעתנו הבאה ופעמים נוספות לאחר מכן..

סולאנז' גרה עם בתה קתרין בכפר קטן לא הרחק מאורלאן. ביתן היה אסם שעבר הסבה לבית אבן יפהפה של פעם, עם שטח אדמה גדול ומלא צמחייה משובבת את העין. יש לה אוסף סכינים מכל המסעדות בהן ביקרה בעשרות הרבות של שנותיה (היא כיום בת תשעים).

הבת עברה תאונה בנפילה מגמל באחד ממועדוני הים התיכון בצפון אפריקה ומאז איבדה חלק מיכולותיה. מנערה עליזה ואוהבת חיים הפכה למתבודדת, מאז לא היה גבר בחייה וגם חברות אין לה, פרט לאמה. תקופה מסויימת עבדה בספריה בכפר אך לאחר מריבה עם ראש הכפר פוטרה, ומאז הן פחות או יותר מוחרמות.

סולאנז' עצמה היתה אלופת צרפת בריצה (או לפחות בנבחרת) ובעלה היה רוכב אופניים מצטיין שייצג את צרפת בתחרויות בינלאומיות.

הוא לא ממש רצה לעבור לכפר ולאחר שעברו חל בו מהפך. היה יוצא מהבית  בבוקר עם עניבה וחוזר בערב עם אחרת, לובש חולצה לבנה וחוזר עם כחולה, יצא לשבועיים עם רנו וחזר עם פיז'ו, ולבסוף הודיע לה שהוא חוזר לפריס וקנה שם דירה, בה כנראה חי עם אהובתו. זו הדירה שקנינו.

אנו מבקרים אותן לעיתים ובעיקר מתכתבים. אין ברשותן מחשב. הן כותבות ומספרות על חיי היומיום, על ספרים שקראו, על החדשות בארץ (הן עוקבות אחריהן בעניין בעיתונים ובטלוויזיה), ודואגות כל אימת שקורים פה אותם אירועים שאנו כמעט הורגלנו אליהם. לכל מכתב מצורפים פרחים מיובשים, ציור קטן או קטעי עיתון.

בשנים האחרונות גם סולאנז' לא במיטבה, היא שוכחת וגם גופה בוגד בה, ובהדרגה חל תהליך של היפוך תפקידים. קתרין היא המנהלת את העניינים עכשיו.

קשה לחשוב מה יעלה בגורלה כאשר אמה לא תהיה איתה יותר.

 

 

שתפו פוסט זה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *