Sonel Publishing
WhatsApp Image 2022-05-25 at 20.19.13

מה קרה לי השד יודע

 

"מפוחית מפרשת ידיה" – אחד התיאורים היפים והנוגעים ללב בשירה העברית. במגילת איכה נמצא את "פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה".                                          בשיר פורשת המפוחית הן שמחה והן ילל. אך לא על חלק זה בשירו של אלתרמן נדבר הפעם.

"יש בתי יין וטברנות וקובות יש

בסן פרנציסקו, במרסיי וסן מלו

נשים שחורות יש, צהובות יש, אדומות יש

וגם אפשר להתאהב בן, למה לא"

 

בסן פרנציסקו ובמרסיי הייתי ונשים אכן שם יש, ועתה הגיעה תורה של השלישית. SAINT MALO או בשפה הברטונית SANT MALOU היא עיר

נמל בצפון  מערב צרפת, על חוף האוקיינוס האטלנטי, סמוך לתעלת LA MANCHE. כשעתיים וחצי ב TGV מתחנת MONTPARNASSE בפריס. בעבר הייתה אי ועד היום היא חווה גאות ושפל עוצמתיים בהם ניתן לחזות בחופיה.

בני המקום, ה MALOUINES מנסים לשמר את זהותם גם היום, מאות שנים לאחר שסופחה לצרפת. מיקומה האסטרטגי בין צרפת ואנגליה סיבך אותה במלחמות בין שתי המעצמות במשך שנים, והצרפתים אף עודדו במאה ה-18 שודדי ים לפשוט על ספינות אנגליות.

במלחמת העולם השנייה התבצרו כוחות גרמנים בעיר וכדי למגרם הפציץ קשות חיל האוויר האמריקאי את העיר והרס את רוב העיר העתיקה. שיקום העיר נמשך כעשרים שנה לאחר תום המלחמה.

לעיר סופחו עם הזמן ערים שכנות ונבנו לה פרברים, אך מוקד המשיכה הוא העיר העתיקה INTRA-MUROS שבין החומות LES RAMPARTS.

היקפה של העיר העתיקה אינו גדול, וניתן לסובבה על החומות בשעתיים של הליכה מתונה, תוך צפייה בנמל  על ספינת הפיראטים שבו ושאר סירות הדייגים והנופש, בחופים שבתקופה זו הומים נופשים, במצודה וכיוצ"ב.

בתוך העיר רחובות צרים ובנייני אבן יפים, ובחזית רובם בזארים או לחילופין קרפריות. קרפים, אותו מאכל צמיגי וספוגי טובע כאן בעיקר בתועפות קרמל ונגיסה קטנה אחת די בה כדי לא לחזור על הניסיון. יש גם מסעדות טובות. אכלתי כאן לובסטר ברוטב וויסקי, מעדן של ממש, ולא נכשלתי בשום ארוחה של פירות ים. העיר מתגאה בבניה המפורסמים, והקדישה להם כיכרות ואנדרטאות יפות. היחיד המוכר לי הוא CHATEAUBRIANT, סופר רומנטיקן, חייל, דיפלומט ונוצרי מאמין.

הבטחתו של אלתרמן לנשים מכל הצבעים שאפשר גם להתאהב בהן (למה לא?) לא מומשה לצערי, ובין גלי התיירים (והתיירות) המגיעים בשנה טובה לכמיליון לא התעוררה בי כל תשוקה. מיטב השיר כזבו.

אף על פי כן ולמרות הכל, העיר שווה בהחלט ביקור של מספר ימים.

במרחק נסיעה בת שעה באוטובוס עברנו מברטאן לנורמנדי על חוף האטלנטי.  כאן נמצא האי MONT SAINT MICHEL, הקרוי גם הר הקבורה בשל מבנה קבר שהוקדש בתחילת המאה השמינית למלאך מיכאל. גם הוא ממוקדי התיירות ההומים ביותר של צרפת.

האי, המצודה והמבנים המיתמרים אל על, המתפרשים על כל שטחו, הוא שכיית חמדה מן האגדות. הוא מתרומם בהפתעה מן המיים ונראה כאילו נוצר על ידי האלים. כאן הגיאות והשפל ניכרים עוד יותר מאלה של סן מלו. בעבר לא ניתן היה לעבור אליו בזמן גיאות, אך עתה קיים גשר גישה מורם.

האי החל להיבנות במאה העשירית סביב אחוזת הקבר ושימש כמנזר אליו עלו לרגל צליינים שבאו ממרחקים. במלחמת מאה השנים עמד במתקפות עזות של האנגלים. בסוף המאה ה-18 ננטש המנזר ובמאה ה-19 שופץ המקום למה שהינו כיום. באי דרים עתה עשרות ספורות של תושבים.

מיקומו המרשים, החומות והבתים, הגיאות והשפל מושכים תיירים בהמוניהם, ויש הטוענים כי הוא היפה בצרפת.

מעיבה על התמונה היפה העובדה שכל פינה וכל גומחה משכנת בזאר או קרפריה, ממש כבעיר העתיקה של סן מלו. כדי לוודא שלכולן תהיה פרנסה, יש מרווח של מספר שעות בין הגעת האוטובוס לחזרתו, וזה מחייב ביקור בחנויות וישיבה במסעדה, בין השאר כי אין כל ספסלים לנוחות הציבור.

 

די עם הקיטורים. היה ביקור מעניין בשני אתרים יפים מאוד ולהם הסטוריה מעניינת.

 

 

 

שתפו פוסט זה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.