Sonel Publishing
בטי דיוויס

האם לנשים יש נשמה?

הצילום בראש הפוסט- בטי דיוויס מתוך הסרט 'מה קרה לבייבי ג'יין'

בשנת 585 התקיים בעיר MACON אשר בחבל BOURGOGNE שבצרפת הכנס השני של המועצה הקתולית. במשך שנים רבות רווחה הדעה כי בכנס התקבלה ואושרה הקביעה כי לנשים אין נשמה, והדעות היו חלוקות רק בשאלה אם ההחלטה התקבלה ברוב של אחד או של שלושה. רק מאות שנים אחר כך התברר כי מדובר בקריאה שגוייה של חומר הדיונים. יתירה מזאת, כלפי הכומר שהעלה את הסברה נטען: אם לאימך לא הייתה נשמה, סביר שנולדת לחזירה ולא לאשה.

פוסטרים של סרטי קולנוע מראשית המאה ה-20

עם זאת הדיון לא הסתיים גם אלף שנים מאוחר יותר. ב 1595 הופץ מניפסט שקבע כי לאשה אין נשמה, וספרות ברוח דומה הודפסה גם ב LYON בשנת 1647.

לאשה יש, כנראה, נשמה אך על פי הנצרות מעמדה נחות. כבר השליח פאולוס קבע שראש כל איש הוא המשיח וראש כל אישה הוא האיש. על האישה לציית לבעלה בכל דבר ועניין. המקור ההלכתי היה בעיקרו החטא הקדמון, אך בפועל נבע הדבר מהיות החברה פטריארכלית ורצון הגברים לשמור על מעמדם  בכל תחומי החיים.

בימי הביניים וגם לאחריהם לא יכלו הנשים בצרפת, כמו בארצות אחרות, לשמש בתפקידים ציבוריים, לעסוק בעיסוקים רבים, להעיד בבית המשפט. רכושן של נשים נשואות היה לרכוש בעליהן, והן חויבו לציית לבעל שאף היה זכאי להענישן בעת הצורך.

בסוף המאה השמונה עשרה, בשנת 1791,  פרסמה OLYMPE DE GOUGES (שבהמשך הוצאה להורג בגיליוטינה) את ה"הצהרה בדבר זכויות האישה והאזרחית" ובה האמירה כי האישה נולדה חופשיה והיא זכאית לזכויות שיש לגבר. ראשי המהפכה של 1789 לא התרשמו במיוחד ולא חשבו שהסיסמה EGALITE LIBERTE FRATERNITE נוגעת גם לנשים. יותר מכך, נפוליאון  פירסם בשנת 1804 את קובץ החוקים LE CODE CIVIL שבו, בין השאר, נקבע שוב שהאישה משועבדת לבעלה, זאת למרות שבתחומים רבים (לרבות לעניין היהודים) היה ליברלי ביחס לתקופתו.

בשנת 1848, אביב העמים, במהפכה שהפילה את השלטון המלוכני של לואי פיליפ  והקימה את הרפובליקה השנייה קצרת המועד, עלה שוב נושא זכויות הנשים אך לא זכה לתמיכה.

ב 1870 פרסם ג'ון סטיוארט מיל את ספרו המפורסם בדבר שעבוד האישה, שזכה להכרה רבה גם בצרפת אך לא הביא לתוצאה מעשית, כמו גם בארצו בה זכו הנשים לבחור רק בשנת 1918.

החוק משנת 1905 להפרדה בין הדת למדינה , לפיו נאסר על השלטונות להכיר או לתמוך בכל דת, יתרום בסופו של דבר גם למעמד האישה, ששוחררה פורמלית מהגבלות הכנסייה.

זכות בחירה לנשים פסחה על צרפת במשך שנים רבות. רק חמישים שנה אחרי ניו זילנד ושנים לאחר מרבית מדינות המערב האחרות, הורשו הנשים בצרפת לבחור ולהיבחר (לזכות צרפת ניתן לטעון שבשוויץ זכו הנשים לזכות זו רק בשנת 1971). זה קרה בצרפת לאחר שתי מלחמות עולם, בשנת 1944, בצו שפירסמה הממשלה הזמנית בראשות דה גול, מה שלא הפריע לו להצהיר על שוני בין גברים לנשים  (אולי בעקבות גתה) בכך שגברים לא צריכים לחוש אשמה בהיותם מטבעם פוליגמים, שלא כמו הנשים. בכך כיוון דה גול לדעת חכמי התלמוד שהתירו לגבר נשוי ללבוש שחורים ולעשות מעשה , אם כי לא בעירו.

בבחירות שהתקיימו בשנת 1945 כבר נטלו הנשים חלק, ובשנת 1946 נכללה בחוקה הצרפתית הפיסקה לפיה החוק מעניק לאישה, בכל התחומים, זכויות שוות לאלה של הגבר. מאז עברו בצרפת חוקים שונים בדבר מעמד הנשים, לרבות זכותן לנהל את רכושן ולעסוק בכל עיסוק ללא צורך בהיתר מהבעל, זכויות שוות באשר לילדים, הזכות להפלה בתנאים שנקבעו, אי אפלייה בשל מין במקומות עבודה, החמרה בעונשים בשל אלימות כלפי נשים, חוקים כנגד צרכני זנות, ועוד.

אם נשווה את התהליך לזה של היהדות ומדינת ישראל, נראה דמיון רב. גם ביהדות הדרת נשים מקובלת. למרות שבמקור ליהדות, בתורה, נאמר בספר בראשית כי "בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם",  מתפלל היהודי מידי בוקר "ברוך שלא עשני אישה" ואילו הנשים מברכות "ברוך שעשני כרצונו". כיוון ש"נשים דעתן קלה" הן פסולות לעדות יחד עם שוטים, קטנים סומים, חרשים ומפריחי יונים, ועל פי התלמוד הירושלמי "מוטב שישרפו ספרי תורה ואל יימסרו לנשים"..

גם באשר לנשמה אין ודאות כי לאשה ביהדות כל המרכיבים שיש לגבר ובהם- הנפש, הרוח, הנשמה החיה והיחידה.

הרמב"ם כמו גם הרמב"ן מתירים לכפות על אישה לבצע עבודה גם באמצעות שוט ולבעל מותר לבצע באישה אקטים מיניים גם כנגד רצונה. במסכת קידושין נקבע כי אישה נקנית בכסף או בשטר כמו עבד או בהמה, וגם על ידי בעילה (דבר שנחסך מהעבד והבהמה). הגירושין הם שוט בידי הגבר לא רק במקרי ניאוף אלא גם אם הקדיחה תבשיל או כי מצא נאה ממנה.

לא רק חז"ל והפוסקים בעבר הוסיפו החמרות וגידופים שאין מקורם בתורה. גם בימינו אנו מוצאים רב ראשי לישראל לשעבר שקובע כי אישה ששתתה ארבע כוסות תרצה לשכב עם חמור בשוק. זה תואם לרב חסידות ברסלב לפיו חתונה עם אישה כמוה כחתונה עם חמור. על פי רב אחר אם הבעל רצח את אשתו היא אשמה בכך, ורב אחר קובע שאם אישה נאנסה ונכנסה להריון ייזקף הדבר לזכותו האנס , שכן קיים מצוות פרו ורבו. רב צבאי ראשי מודיע לנו כי בעת מלחמה מותר לאנוס גויות טובות מראה.

ברור כי רבים מבין הפוסקים, בעבר וגם כיום, אינם שותפים לאמור, חלקם מהכרה ובריש גלי, וחלקם מוצאים צידוקים כגון דווקא בהגנה על האישה; אם נצהיר כי "בת מלך כבודה פנימה"  נוכל למנוע ממנה להעיד, לקחת חלק בחיים ציבוריים, לבחור ולהיבחר. מטרת המגבלות דווקא להראות כי לאשה חשיבות עליונה על זו של הגבר, כך על פי נציג אגודת ישראל בבג"ץ הנשים החרדיות בשנת 2018. כידוע, אפילו במאה ה 21 לא יכולות נשים להיבחר כחברות כנסת במפלגות ש"ס ויהדות התורה.

בשנים האחרונות ניכרת מגמת החמרה בהדרת נשים לרבות במקומות ציבוריים, בתחבורה, גוברת מגמת ההפרדה בין נשים וגברים בלימודים, בתנועות נוער ובכינוסים. מה שהיה מקובל בציונות הדתית ובהתיישבות הולך ומשחיר והמפד"ל של פעם הפך לחרד"ל.

חוק להפרדת הדת מהמדינה, כפי שהוא קיים בצרפת ב 116 השנים האחרונות,  לא חוקק עדיין, כידוע, במדינת ישראל ולכן  מכוונת הדת רבים מתחומי חיינו, לרבות מעמד האישה.

אצלנו זכות האישה לבחור הוכרה כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר למרות התנגדות עסקנים דתיים השתתפו נשים בבחירות למוסדות הישוב, וכך נקבע גם בחוקי מדינת ישראל עם הקמתה.

 

 

 

 

שתפו פוסט זה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *