בימים אלה מלאו מאה וחמישים שנה למותו של Georges Bizet שהלך לעולמו בגיל הצעיר של 37.
במהלך חייו הקצרים כתב ביזה מספר לא מבוטל של אופרות ויצירות מוסיקליות אחרות, אך הצלחתה העצומה של האופרה Carmen והעובדה ששאר האופרות שכתב לא זכו להיכלל בקאנון האופראי הקלסי, הביאו לכינויו כ Compositeur d'un seul Opera – מלחין של אופרה אחת, ולא בצדק.
עיריית פריס, בהיותה מרכז תרבות אמיתי, עורכת עתה אירועים שונים לזכרו, ובמסגרת זו מעלה תיאטרון Chatelet שתי יצירות שלו בערב אחד; העלמה מארל L'arlesienne והדוקטור נס הלא הוא Le Docteur Miracle.
הנערה מארל אינה אופרה. זו בעצם מין Commedia dell'arte המלווה על ידי תזמורת מלאה ומקהלה קטנה במוסיקה שובת לב.
את סיפור המעשה מספר טרובאדור מזוקן, ואילו השחקנים שותקים, ועטויי מסכות או איפור גרוטסקי הם מבצעים קטעי פנטומימה, רוקדים ומשחקים, והכל בבגדי התקופה ובהתאם לסיפורו של הטרובאדור..
העלילה, בעקבות נובלה של Alphonse Daudet, מתרחשת בכפר קטן בדרום צרפת. בחור צעיר המאורס לבת הכפר הזוכה גם לחיבת משפחתו, מתאהב בעלמה מן העיר Arles. העלמה עצמה לא תופיע במחזה ונשארת ברקע בלבד.
אהבתו של הבחור לבת העיר הנסתרת גוברת על הכל, ולמרות תמיכת ארוסתו ומשפחתו, כשהוא מגלה שניהלה רומן עם גבר אחר, הוא מתאבד. חלק מקטעי המוסיקה המלווים את העלילה מוכר לכולנו.
בניגוד לקודמת, דוקטור נס היא Opera Bouffe – קומדית מצבים וצחוקים בעטיפה אופראית. ראיתי ביצוע שלה בעבר אך הפעם זה היה שונה. השחקנים עטו עתה בגדי ליצנים אדומים, פניהם מאופרות בכבדות ותנועותיהם מוגזמות בכוונה. השירה והליווי המוסיקלי היו נפלאים.
ביזה כתב את האופרה הזו כשהיה בן 18 בלבד וזכה בפרס יוקרתי עבורה. המחזה עליו מבוססת האופרה נכתב במקור על ידי המחזאי האנגלי Sheridan.
סיפור המעשה; בתו של ראש העיר וקצין צבא מאוהבים זה בזו וזו בזה. ראש העיר אינו אוהב חיילים בכלל ואת זה בפרט, ומייעד את בתו לאחר.
הקצין מתחפש למשרת וקונה בתחפושת זו את לב האב. במסגרת תפקידו כמשרת הוא מכין למשפחה חביתה שטעמה נורא. המוסיקה שמלווה את החביתה Le duo de l'omlette נהדרת. האב משתכנע שהחביתה היתה מורעלת ושסופו קרוב.
הקצין מסיים את תפקידו כמשרת ומתחפש לרופא אליל, שביכולתו לרפא כל כאב וכל פגע, והכל בפירוט רב. הוא "מרפא" את האב שבסופו של דבר מסכים לשידוך.
האופרה מלגלגת על אמונות תפלות, על תרופות אליל, על חברה שבה הנערה מצווה להשמע לאביה ללא רצון משלה ועוד. הזמרות מצוינות ממש. הצחוקים באולם ומחיאות הכפיים הסוערות הראו שהמטרה הושגה.
לא פחות חשוב; כל אחת מהיצירות נמשכה כשעה בלבד בערך. כולל הפסקה יצאנו לרחוב לאחר כשעתיים ומחצה.