עדיין אפשר למצוא, פה ושם, את המשקה בטעמי פירות, אך ה Anisette של Marie Brizard הוא בבחינת בל ייראה ובל יישתה.
היום הוקדש לחיפושים. בעשר חנויות משקאות, בנוסף למספר סופרמרקטים, יובש מוחלט. בחנות האחרונה בקבוק אחד בלבד.
בעל החנות, חביב ומשופם, מסר כי כבר אין ביקוש למשקה.
שוחחנו על Simenon ועל גיבורו Maigret, אצלו הכרתי את המשקה ולמדתי לאהוב אותו.
נפרדנו כשהוא מבטיח לחדש מלאי לקראת ביקורי הבא.
בדרך עברתי ליד הסחרחרת עמוסת הילדים ליד Saint Paul. כן, בפריס יש עדיין כאלה והן פעילות, מוארות ושמחות.
בחנות הספרים המשומשים נוכחתי שוב שאין לי אופי, ולערימת הספרים בדירה נוספו עוד שלושה. זו התמכרות חשוכת מרפא.
עכשיו במרתף הג'אז עליו כתבתי בעבר בו אני מבקר בכל שהות בפריס, גם אם היו לעיתים אכזבות. הפעם קברט שירים ממחזות זמר משנות השלושים ועד הששים.
הזמרת והפסנתרנית עלו לבמה הקטנה ואני נחרדתי. הזמרת היא רפליקה מדוייקת של טלי גוטליב והפסנתרנית בת דמותה של נעמה לזימי. לרגע חשתי שאני נמצא, שלא בטובתי, במליאת כנסת ישראל.
אבל כשהחל המופע נרגעתי. הן ביצעו משירי קול פורטר, קורט וייל, הנרי מנציני ואחרים בעיבודים מוצלחים, שירה מרטיטה ונגינה מעולה.
הופעה יפה ואחריה ארוחת פירות ים טובה, מה עוד צריך?