מראות ומוזיקה בפריס

עיריית פריס מספקת מקלחות, מתקני כביסה, טיפול רפואי ואף דיור חינמי או מסובסד. רבים מהם אינם מעוניינים בכך. מדי שנה עולה מספר מקרי המוות.

העיריה הרחיקה בזמן האולימפיאדה אלפים רבים ונטען כי זה היה ניקוי חברתי.

כל דמיון להצעות לגבי אוכלוסיית עזה מקרי בהחלט, כי כאן הותר להם לחזור עם גמר המשחקים.

במטרו ממשיכה להישמע מוזיקה. בתחנת Chatelet מופיעה צעירה המנגנת ללא חת,  במלודיקה, דווקא את ההמנון הלאומי שלנו, כמעט ללא זיופים. זה הדבר היחיד שהיא מנגנת במשך שעות, ללא הפסקה, ודווקא ליד כרזה לעידוד תיירות למרוקו..

בתחנת Hotel de Ville נושף גבר יצירות שאינן ניתנות לזיהוי.

וב Place de Vosges, דלת ליד דלת, הזמנה לתלמוד תורה בצד וריאציה על L'origine du  monde של Goustav Courbet המציגה את ה- Puit d'Amour.  (ראו תמונה ראשית)

בערב, במועדון הג'אז בריבולי, שרה הזמרת Lucie Gillem עם ארבעה נגנים מוכשרים, את גרשווין. נהדר.

אני אוהב את תזמורת המהפכה ולא מחמיץ הופעות שלהם, אך את גרשווין הם שחטו. אני בטוח שהוא התהפך בקברו ובכה מרות, ואילו הפעם אין ספק שהאזין בהנאה, נינוח ונימוח.