היום התקיים במינכן משחק גמר ליגת האלופות, בין פריס סן-ז'רמן (PSG) לבין אינטר מילאנו. PSG ניצחה 5:0 . זכייה ראשונה כזו של הקבוצה.
לאחר הניצחון התמלאו רחובות פריס באלפי צעירים העוטים חולצות שהכיתוב עליהן הוא QATAR AIRWAYS, שרים וצועקים בשמחה שהפכה להתפרעות המונית. מכוניות הוצתו, חלונות ראווה נחסמו מחשש לביזה, חלק מתחנות המטרו נסגרו בשל ההמולה ומשטרת פריס דיווחה על 130 עצורים ו-2 הרוגים.
מעניין לציין שקטאר היא הבעלים של PSG, ובמפתיע גם ספונסרית של הקבוצה השנייה. הנה כי כן, לא רק את החמאס מממן התמנון באמצעות ראש ממשלתנו, והוא קונה שליטה בעולם כולו.
וארוע מעולם אחר; בלילה הקודם כוסו מסעדות כשרות ובתי כנסת, ואפילו אנדרטת השואה בMarais בשכבות הצבע של דגל החמאס. אנשי ממשל בפריס מגנים ומבטיחים למצות את הדין.
תמיד קינאתי בשדרים האומרים: "ובמעבר חד". אז הנה אמרתי. הערב ב Theatre de Passy באתי לצפות במה שכונה תחייתה של ג'וזפין בייקר.
ג'וזפין בייקר גדלה בעוני במיזורי, עברה בגיל צעיר לוודוויל בניו יורק ובשנות העשרים עברה לפריס והפכה לכוכבת ענקית.
במלה"ע השנייה הצטרפה למחתרת וריגלה, תוך סיכון אישי רב, עבור בנות הברית. לאחר המלחמה אימצה וגידלה תריסר ילדים מגזעים שונים.
כל חייה לחמה בגזענות ותרמה רבות למאבק לזכויות האזרח.
היא נפטרה בצרפת ב 1975 ונקברה בכבוד צבאי בפנתיאון – כבוד שאין למעלה ממנו בצרפת, בעיקר לאשה.
אני ממליץ לכל אחד לקרוא את הספר "אפשר גם ללא קוויאר" של יוהן סימל. מעניין, משקף תקופה לא קלה אך מלא בהומור ואפילו במתכונים. והנה בספר מופיעה ג'וזפין בייקר כאחת הדמויות המעוררות הערצה. בשיחה עם גיבור הספר היא אומרת : אפשר גם ללא קוויאר, דהיינו אפשר לחיות טוב גם ללא מותרות, ומכאן שם הספר.
גם סופרים כהמינגווי ופיצג'רלד ראו בה דמות גדולה מהחיים.
ועוד לא הגעתי להזכיר את שיריה באנגלית ובצרפתית. הכנסו לאחד או יותר מאתרי המוסיקה ותתפעלו. חלק גדול משיריה אתם מכירים.
ועכשיו לצימוק המר של ההופעה הערב. בחור צעיר ולבן וגברת שחורה ומלאה קיימו משהו דמוי סטנדאפ, ספרו בדיחות וקטעי חיים של הזמרת, אך שערו בנפשכם שמוסיקה ושירים לא היו שם. יצאתי באמצע, חש מבוכה ועצב עבור ג'וזפין.
במטרו נסעתי 7 תחנות מיותרות בגלל הכדורגל. סיום מתאים להופעה.
והנה ביוגרפיה ויזואלית קצרצרה, כמו כפית קוויאר: