שוטטות נוסטלגית

חנינא בן דוסא, מתלמידי רבי יוחנן בן זכאי, היה צדיק נסתר, ידוע למרחקים בענוותו ובניסים שהעתיר על סביבתו. מסופר כי בערוב ימיו היה מהלך ברחובות ומצעק: "אברי לי, אברי לי". שאלוהו מדוע ילך ויצווח. ענה: " הרי אני כבן שמונים ועדיין אברי לי, ולא אהיה מהלך ומצווח?". נקרוהו בלשונם ואמרו: "גידלת אבר כיונה". ענה: "מה היונה שלעצמה היא דואגת, ואברה ישאנה אל על, כך בן אדם שלאהבת הבריות יולד, אברו אחרים ישאו". אמרו "אחרים ישאו" ופירשו: "אחרות תשאנה". והרי בגיל שמונים גם זה נס. מי כמוני יודע.

היום שוטטתי ברובע של ביתי הישן בפריס. צעדתי לאורך Boulevard Richard -Lenoir אליו העתיקו הקומיסר Maigret ואשתו את מגוריהם ופניתי ל Rue saint Sebastien שם שכנה מסעדת Les Trois Violons  בה משפחת רוסים בישלה, מזגה וודקה והנעימה את הזמן בנגינה ובשירה. בינתיים, אחרי חילופי דורות, נסגר המקום לצערי הרב. במקומה נפתח Le temps pour l'autre, לאמור הגיע הזמן להחליף אותה.

תחילה ראיתי בכך אות וסימן לחיי האישיים, אך מבט מדוקדק יותר הבהיר שמדובר במספרה ובתסרוקת. חזרה לבולוור.

סובבתי בשוק הנייד הפועל פעמיים בשבוע  בפינת Obercampf, זללתי בחמדה מנת pate על לחמניה טריה שירדה היטב בגרוני עם לגימת Calvados המזומנת תמיד בבקבוק צנוע בכיס המעיל, ועליתי במעלה הרחוב. הפנייה השניה שמאלה הלוא היא רחוב Gambey ובו שוכן בקומה השלישית מה ששימש כביתי בפריס במשך למעלה מעשר שנים.

המשכתי ל  Avenue Parmentier, חלפתי על  פני מה שהיה פעם המסעדה והקברט Chez Raymonde, שם ביליתי לילות ארוכים,

ואזי עליתי ב Faubourg du Temple, רחוב הבזארים והמסעדות חלאל. מול בית המאפה Bastarderie של האחים הממזרים

ישבתי בקפה Les Enfants Rouges,הקרוי על שם היתומים שלבשו מעילים אדומים לצורך זיהוי אם ילכו לאיבוד, עם לגימה נוספת, קפה וסיגר.

בהמשך מסעדת La Folie, השגעון,

ואזי ב Boulevard Belleville לעבר Rue de Belleville שם עלפי המסורת נולדה Edith Piaf על מדרגות הבית מספר 72.

זהו קציר השוטטות היומי.