שמענו, קראנו וכתבנו שירים על אבא ועל אמא. אהבנו את להקת The Mamas and the Papas – זוכרים את קליפורניה חולמת? אך מה לגבי הדודים והדודות? הם לא בשר מבשרנו? אם ידקרו אותם, כמאמר הסוחר מוונציה, הם לא ידממו? היום נשיב להם את הכבוד המגיע להם.
הזמר Gilbert Becaud שר על הדודות ז'אן Les tantes Jeanne s. הילדים בחופשה אצל הדוד. אחרי ארוחת הערב יש ביקור – הדודה ז'אן באה אל הדוד. זו לא תמיד אותה דודה, אך כל אורחת כזו נקראת בפינו "הדודה ז'אן" ואת כולן אהבנו.
כמה דודות כאלה ביקרו בערבים אצל הדוד אין לדעת, אך כל דודה התקבלה בברכת Chere Jeanne ובכל ביקור כזה נתן לנו הדוד דמי כיס ללכת לקולנוע, ובתמורה הבטחנו שלא נספר לסבא על הביקורים הליליים.
כשחזרנו מהסרט לא הרעשנו כדי לא להפריע לדוד ולדודות שתמיד נראו שמחים בארוחת הבוקר.
עכשיו בגרנו, הדוד הזקין וזכרונו בוגד בו, אך כדי לשמחו אנו מזכירים לו את הימים הטובים ההם.
זמר פחות מוכר אצלנו, Pierre Perret לא מוכן לבלות את חופשתו אצל הדודה – Non, j'irai pas a ma tante. האמא האוהבת רוצה לשלוח את הילד לחופשה אצל דודתו, היא הכינה לו ארוחה טובה לדרך ורוצה ללוותו לתחנת הרכבת. לא אסע לשם הוא אומר. זה מקום מכוער ומסריח משתן חתולים. הדודה שותה משקה עם ריח נורא, היא מכוערת כמו אבא והאוכל כמו של דרקולה.
בני היקר, אומרת האמא, כבר איבדנו את דודך עתיר הפרונקלים כאשר מילאת את מקטרתו באבק שריפה במקום בטבק.
לא אסע לדודה. אני פוחד להיות בזרועותיה. היא מזיעה ומתגרדת, שיניה התותבות נוקשות ובלילה היא מסתובבת במעיל פרווה ושיניה ביד כמו פרנקשטין.
אתה זוכר יקירי, אומרת האם, שאת שיניה שברה הדודה כשנפלה מהמדרגה שאתה ניסרת?
לא אלך. אם תכריחי אותי אצבע את עדשות משקפיה, אשרוף את הכנרית שלה ואפתח את ברז הגז על מיטתה. בפעם הקודמת הכריחה אותי לאכול ואז ניקבתי את הורידים ברגליה בסיכה. לא אלך לדודה.
לעומתו, Steve המזוקן, LeBarbu, היה אצל הדודה בפריס – הוא שר En revenant de Paris chez ma tante ועכשיו הוא בדרך ל Nantes. הוא פוגש שלוש נערות מקסימות. קשה לבחור אך הוא מציע לגדולה בהן לעלות איתו לחדר וכך היה.
הרבצתי בה חמש או שש פעמים הוא אומר, וכשגמרתי היא דרשה: התחל מחדש. אין סיכוי אמרתי. במנורה הזו לא נותר שמן. אם כך אמרה, חזור לדודתך ובוא שוב ביום ראשון, ואם עוד ישאר בך הכוח תן משהו גם למשרתת.
וריקה זראי שלנו עליה כבר כתבנו, שעשתה קריירה יפה בצרפת כ Rika Zarai, שרה על Tante Agatha.
הדודה אגתה שוהה בבוגוטה, הדודה אורסולה בפנמה, הדוד ז'אק בקנדה והדוד ז'יל בקובה. לאבי מספר אחים ולאמי מספר אחיות. הם בנסיעות כל הזמן. בזכותם הצטיינתי בלימודי הגיאוגרפיה כי בימי ההולדת שלחו לי גלויות מכל מקום בעולם.
הדודה אליס בכלכותה, הדודה ז'אן במדבר סהרה, הדוד שרל בחבל היורה, ואילו אני בחיפה.
והנה, דוד רחוק באמריקה ששכחנו את קיומו, נפטר והוריש לנו את רכושו, אך כדי לבצע חלוקה יש לכנס את כולם. הנוטריון באיבוד עשתונות. שלח מכתבים לכולם אמרתי. לדודה….. ולדוד…… ולאחותי באיים הכנריים, ואני עכשיו דווקא בפריס.
ותמיד נשאיר מקום לאריק לביא ולדודתו ז"ל מחדרה. היתה לו דודה בחדרה. היא נפטרה לפני יומיים. היו לה מאה דונם פרדסים, עשר פרות וששה סוסים, מגרש מול ביה"ס היסודי והוא היה קרובה היחידי.
היא היתה אלמנה ולה מחזרים רבים. אך הוא מנע ממנה להשתדך, בתואנה שרק את כספה הם רוצים.
כשחלתה הוא טיפל בה במסירות, ואף נמנע מלרכוש לה תרופות כדי לחסוך עבורה. היא הבטיחה שתוריש לו הכל, ואז חיבק ונישק אותה וכך מתה מיתת נשיקה.
הנה כי כן, השבנו לדודים ולדודות את מקומם בליבנו. ואפילו דני סנדרסון הקדיש להם שיר.