אחרי מאה שנים

מי צריך ים כשאפשר לרחוץ ב Seine?

אחרי מאה שנות איסור (למעלה, צילום מ-1923) ולאחר השקעה של כמיליארד וחצי אירו (סכום זניח בהשוואה לעלויות כיבוש עזה) במשך שמונה שנים (זמן קצר יותר מהנדרש למטרו בתל אביב), הותרה בשנת 2024, לקראת המשחקים האולימפיים, כניסה למים.

קצת היסטוריה: מאות שנים שימש הנהר גם לרחצה. ב 1783 היא נאסרה זמנית מטעמי צניעות, כי נעשתה בעירום, אח"כ חודשה.

בזמן התערוכה העולמית ב 1900 (ראו הגברים בחוטיני בתמונה הראשית של הפוסט) נערכו תחרויות בנהר, אך ב 2023 הרחצה נאסרה בשל זיהום חמור כתוצאה מהזרמת שפכים ביתיים ותעשייתיים וסכנה בשל תנועת ספינות בנהר.

לאחר עבודות הטיהור והאחזקה המסיביות מותרת עתה הרחצה במספר אתרים; 

Au bras Marie, Au bras deGrenelle, et Bercy.

הרחצה מוגבלת לחודשים יולי – ספטמבר, לשעות מסוימות ולמספר נתון של רוחצים.

לא זו אף זו, לאחר מספר שנים הובאו טונות של חול לאתרים מסוימים בגדה הימנית.

כמיטב המסורת הכל מלווה בדוכני אוכל, מקלחות, מוסיקה ומופעים.

עם זאת יש החוששים ששמונה מיליון החולדות של ביבי פריס עדיין מזרימות חוליים מסוכנים למים.

מרק טווין אמר: הפריסאים אוהבים ספרות , אמנות, רפואה וניאוף. על כך יש להוסיף את דוסטוייבסקי; הפריסאי אינו רואה את הים אך תמיד ישאף אליו.

עכשיו קיבלתם ולרוחצים ינעם.

ולמי שרוצה גם מוסיקה, מקצת שירי ה Seine; 

La Seine-Moris Chevalier,

La Seine vanessa Paradis,

Les quais de la Seine

Guy Beart,

ועוד רבים רבים, בין שהנהר מופיע בשם השיר ובין שבתוכנו.