Sonel Publishing

Les Jardins de Baisers de Paris

mogavish — Thu, 08 Jun 2023 17:59:25 +0000

הכרתי את מאיה דרך תופיק, מנהל המלון הצמוד לבניין מגורי בפריס, בו היא משמשת כאחראית קבלה.

מאיה היא אשה נאה כבת ארבעים, בת להורים שעלו לישראל מצרפת בשנות התשעים והשתקעו בנתניה. לאחר שירות צבאי עברה לירושלים והתקבלה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. באותה תקופה הכירה את ליליאן וביחד הן החליטו לצאת מהארון ולחיות כבנות זוג. לא היה קל למשפחה, אך לבסוף ההורים השלימו עם המצב והחיים זרמו במסלול שקט.

כך עד שנת 2006, עת יזמו וארגנו, מי שהיום מהווים בשר מבשרו של השלטון; בן גביר, מרזל וסמוטריץ' , את "מצעד הבהמות" הראשון, בו צעדו גזעני ימין בצירוף חמורים, עיזים וכלבים כנגד מצעד הגאווה.

מאיה אומרת שגילויי השטנה באותו מצעד לא הרפו ממנה גם בשנתה. גם בשנים הבאות צעדו בראש המצעד אבירי השנאה ובהם פינדרוס, בן גביר ומרזל, וכך שוב ושוב. כל מצעד כזה, והאיומים והחרפות שבאו בעקבותיו, זעזע את מאיה והיא החלה תוהה אם מקומה במדינה המאפשרת אירועים כאלה. ב 30 ביולי 2015, בעת מצעד הגאווה בירושלים, רצח החרדי ישי שליסל את שירה בנקי, ומאיה הרגישה שאינה מסוגלת עוד לחיות בישראל, והחליטה לשוב לצרפת.

היא מתגוררת בפרבר של פריס, אך לדבריה גם בפריס עצמה קל להרגיש בטבע, עם כל הגנים והפארקים בעיר, ועתה יותר מתמיד כאשר ראש העיר Hidalgo סוגרת כבישים ויוצרת יותר ויותר מקומות ירוקים.

בשיחתנו האחרונה סיפרה מאיה שהיא וקבוצת נשים נוספות החליטו לבקר בגני פריס ולדרג אותם על פי רמת הרומנטיות שלהם. היכן הכי נעים לערוך פיקניק, להתנשק ולהתחבק ולבלות שעות שקטות עם מי שאוהבים בלי הפרעות ובלי מבטים של מציצנים.

בין המתמודדים היו כמובן גני Tuileries, העתיקים בגני פריס (המאה השש עשרה) והמאופיינים בצרפתיות שלהם "jardin a la francaise", בהם ניתן תמיד למצוא פינה מבודדת ורומנטית. שהות כאן היא גם מסע תרבות בין הפסלים של Rodin, של Maillol ושל Giacometti.

בגדה השמאלית נבחר כאתר נשיקות גן Luxembourg, אי ירוק בלב פריס, על שביליו, פסליו (למעלה ממאה) ומזרקת מדיצ'י. הגן מחולק על ידי חורשה בין החלק הצרפתי לחלק האנגלי.

פארק Buttes-Chaumont ברובע ה 19, עם מעקה הברזל, הגשר התלוי, המערה והמפל, העצים האקזוטיים והציפורים הרבות נראה כאידיאלי למפגש רווי תשוקה.

הטבע בא לידי ביטוי ב Jardin des Plantes, הגן הבוטני בן ארבע מאות השנים ברובע הלטיני. אפשר לעבור בו בין הצמחים והפסלים כאילו עברנו מיבשת ליבשת ואף להתחיל (או לסיים) את האירוע במוזיאון.

וכמובן, אומרת מאיה, לא התחלנו אפילו לדבר על היערות והפארקים הגדולים; Bois de Vincennes, Bois de Boulogne, שבהם מקומות מסתור רבים לאוהבים, ועוד גנים רבים, גדולים יותר וגדולים פחות המשתתפים בתחרות. לספר על כל אלה נצטרך לקבוע שוב, וזה יעלה לך בארוחה במסעדה שאני אבחר.

מי זכה? שאלתי את מאיה. אנחנו מנסות להחליט כבר שלוש שנים, וטרם הצלחנו לבחור, היא ענתה.

נזכרתי בחמורו של בורדין .

התחנה הבאה

mogavish — Thu, 08 Jun 2023 17:47:20 +0000

הרכבות המהירות שינו את פני התחבורה באירופה. תחנות הרכבת נמצאות בדרך כלל במרכזי הערים ואין צורך בנסיעה ארוכה אליהן כמו זו הנדרשת לשדה התעופה, הכרטיסים נרכשים באינטרנט או במכונה גם סמוך לשעת הנסיעה. הבירוקרטיה של אשנבי הצ'ק אין אינה קיימת, אין סידורי ביטחון מעייפים, אין ביקורת דרכונים מטמטמת, אין מגבלה על מספר ועל משקל המזוודות, ובמהירות של 250 קמ"ש מגיעים ליעד במהירות ובנוחות.

לאור כל אלה ביטלו חברות התעופה קווים רבים בתוך מדינות וביניהן. בשנת 2021 עבר בצרפת חוק האקלים ובמסגרתו נקבע כי ליעדים שזמן הנסיעה אליהם ברכבת אינו עולה על שעתיים וחצי, לא יהיו קווי טיסה. חלק מחברות התעופה אמנם עתרו לנציבות האיחוד בטענה שההחלטה אינה חוקית, אך עתה הוציאה ממשלת צרפת צו לאכיפת החוק. הדבר משפיע בעיקר על טיסות מפריס לערים כבורדו, ליון, נאנט . החוק מחייב את חברות הרכבות לשירות הכולל לוחות זמנים סבירים, תדירות, קישור לנסיעות המשך, אפשרות חזרה באותו יום ועוד.

גם אני מעדיף נסיעה ברכבת על טיסה, מכל הסיבות שפורטו לעיל, אך בנוסף אני אוהב לטייל להנאתי בתוך תחנות הרכבת באירופה. הן שוכנות בדרך כלל במבנים רבי הוד של פעם. אני מתבונן בנוסעים הבאים והיוצאים ללא מגבלות וגדרות שדה התעופה, עוקב איתם על לוחות הזמנים בשלטים הגדולים, מנסה לנחש לאן יסעו ולאיזו מטרה והאם הם מקומיים או זרים, שומע את הגונג של הכורזת. החנויות בתחנה מחזיקות בעיקר פריטים פרקטיים לנוסע, פרטי ביגוד נוחים, ספרים ועיתונים וכמובן אוכל.

התחנה ליד ביתי היא Gare de Lyon (התמונה בראש הפוסט) הזכורה לטוב גם בגלל מסעדת Le Train Bleu, ובה בנוסף לכל אלה מתקיימות לעיתים מזומנות ברחבה החיצונית הגדלות של ציורים או צילומים מתוך תערוכות המתקיימות בעיר. הפעם אלה צילומים מוגדלים של פסטיבל ציורי דוקו. שווה להקדיש להם זמן, וכך עשיתי.

מהתחנה אני עושה דרכי (הארוכה) , דרך rue Saint Antoine, rue de Rivoli אל Tour Saint-Jacques. אני זוכר אותו במצב הרעוע עד לפני שנים מספר, עברנו יחד את שנות השיפוצים הרבות, ועתה המגדל המשופץ רם ונישא ומרשים ביותר. ניתן אף לעלות במדרגות (רבות מדי עבורי) עד לשיאו, משם על פי השמועה נשקף נוף מקסים.

האתר שימש ככנסיה כבר במאה ה 12 וכן כבית קברות למכובדים בקהילה. בזמן המהפכה נהרסה הכנסיה ובמקומה הוקם שוק, אך המגדל, אז המבנה הגבוה ביותר בגדה הימנית של הסיין, נותר על כנו. במחצית המאה ה 19 רכשה אותו עיריית פריס, ועתה הוא ניצב על רחוב ריבולי בתוך גן ירוק ויפה. אחת משכיות החמדה של העיר.

ההליכה חייבה מנוחת אחה"צ. בערב יצאתי למסעדה רוסית החביבה עלי מימים ימימה. האוכל והיין בינוניים, הוודקה מעולה, ובני המשפחה בעלי המקום מיטיבים לנגן ולשיר משירי אמא רוסיה וכן מנגינות צועניות והונגריות. הערב עבר בנעימים ונותרתי בסיומו בערפל אלכוהולי קל.

le Marche aux Puces Saint-Ouen

mogavish — Mon, 05 Jun 2023 14:49:43 +0000

ברובע Porte de Clignancourt נמצא שוק הפשפשים הענק של פריס, Le Marche aux Puces de Saint-Ouen, הפתוח לקהל בימים שבת, ראשון ושני.

השוק נמנה על חמשת האתרים המתויירים ביותר בפריס (העברית נשמעת בכל פינה), אך בניגוד לאתרים אחרים כאלה אני שב ומבקר בו מעת לעת ומקדיש שעות רבות להתבונן במה שהוא מציע, ואף רוכש חפצים מיותרים למלא בהם את דירתי הצנועה כאן. הוא קיים מאז שנות השמונים של המאה ה 19, לאחר שסוחרי ה"אלטע זאכן" גורשו מרחובות פריס והתיישבו במקום שהיה למעשה מחוץ לעיר. במשך השנים הצטרפו גם סוחרים "מכובדים" יותר והקימו תת-שווקים נוספים ובהם מאות חנויות ודוכנים, המתמחים כל אחד בתחומו.

השוק מחולק כאמור לשווקי משנה; Marche Antica רהיטים מהמאות ה 18 וה 19, Marche Vernaison תכשיטים, כלי אוכל, קרמיקה, רהיטים, Marche Biron חפצי אמנות ורהיטים לאספנים, Marche Cambo כלים מוזיקליים וחפצי אמנות, Marche Dauphine בן הקומותיים הוא החדש בשווקים, בן 30 שנה בלבד, ובו תמונות, כתבי עת ישנים, ספרים, Marche Jules Valles כרזות, דיסקים, ספרים ונשק, Marche le Passage אופנה של שנים עברו, Marche Malassis עתיקות, רהיטים, חפצי אספנות, Marche Paul Bert Serpette ובו נמצא הכל מהכל. שוק זה שימש את וודי אלן בסרט "חצות בפריס".

בשוק בתי אוכל רבים, והחביב בהם עלי היה Chez Louisette, מסעדה בה מילאו אמנם שולחנות כמו בקיבוץ, אך האוכל הצרפתי היה טעים ובמנות נדיבות. בשעות מסוימות הייתה מופיעה גברת בשירי אדית פיאף ועשתה זאת לא רע בכלל. כמו מקומות רבים אחרים נסגרה המסעדה בתקופת הקורונה וחבל על דאבדין.

בביקורי האחרון הושבתו קווי המטרו 4 ו-14 המגיעים לשוק, אך קו האוטובוס 85 היוצא מתחנת Chatelet מגיע ממש לתוכו, לאחר סיור מקיף במרחבי פריס.

בערב קונצרט בכנסיית Saint Paul – Saint Louis. זה מקרה נדיר בו כנסייה נקראת על שמות שני קדושים. הכנסייה המקורית על שם הקדוש פול הוקמה במאה השביעית, שופצה בימי הביניים ונהרסה במהפכה הצרפתית. היא הוקמה מחדש על שם הקדוש לואי, ולאות כבוד לעבר הוסף גם שמו של פול.

היצירה בקונצרט היתה ארבע העונות של ויוולדי, יצירה מרגשת תמיד ובוודאי בכנסייה יפהפיה ובביצוע מרשים. בסיום הקונצרט עלתה לבמה זמרת סופרן ושרה את Ave Maria והקהל נרגש עד דמעות.

בניגוד למופעי מוזיקה קלסית בישראל אליהם באים קשישים בלבד, היו בקהל צעירים רבים.

היה יום עמוס ומספק.

L'ANE החמור

mogavish — Sun, 04 Jun 2023 18:08:12 +0000

הכומר והפילוסוף הצרפתי Jean Buridan שחי במאה הארבע עשרה התייחס , בין השאר, לקבלת החלטות. ידועה הדוגמה שלו לאי יכולת לקבל החלטות, במשל "חמורו של בורידן". במרחק שווה מן החמור, משני צידיו, הניחו שק שיבולת שועל ודלי מים. החמור לא הצליח להחליט האם יאכל תחילה או שמא קודם ישתה, ולבסוף מת מצמא ומרעב. זו כמובן דוגמה הופכית לזו של "הקשר הגורדי", בה איש לא הצליח להתיר את הקשר בעגלתו של מלך פריגיה, עד שבא אלכסנדר מוקדון, חתך את החבל באיבחת חרב, ובהתאם לנבואה הצליח בכיבושיו.

החמור הצרפתי לא נשכח מאז ימי בורידן. ברובע ה 15 נמצא פארק George Brassens בו מוצב פסל ברונזה של חמור רתום לעגלה, יצירתו של הפסל Francois-Xavier Lalanne, ששם משפחתו (האמיתי ) הוא משחק מילים על חמור.

ללאן התמחה בפסלי חיות, והתפרסם בין השאר בזכות יצירתו "האיש עם ראש כרוב" שתצלומה עיטר אלבום של Serge Gainsbourg.

בכך לא די. אחד ממועדוני הלילה המפורסמים בפריס הוא החמור הצוחק L'Ane qui rit. את הבאים מקבל L'Ane Jojo והם זוכים לארוחה והופעת קברט שכולה שמחה והומור.

וב Theatre de la Ville הועלתה בשנה שעברה ההצגה ההזויה La Morsure de L'ane, נשיכת החמור, ראו התמונה הראשית של הפוסט. פאקו אינו יודע לאן נקלע. הוא בארץ זרה לו בה הוא פוגש חמור שנושך אותו בעכוזו. בנו בגר ואינו זקוק לו יותר, וילדה שאינו מכיר מבקשת שיהיה אביה. בין השאר הוא מנסה לצאת מגופו ומתלבט בשאלות קיומיות. באיזו דרך ילך?

בשנת 2020 צולם בצרפת הסרט Antoinette dans les Cevennes. הוא הוקרן גם בארץ בכותרת החמור, המאהב ואני. חופשה של מורה עם מאהבה אינה יוצאת לפועל כי אשתו החליטה על טיול משפחתי רגלי, עם חמור שיישא את הציוד. המורה, אנטואנט, מחליטה לעבור את אותו מסלול בעקבותיהם, עם חבר למסע, חמור בשם פטריק , בנופי חבל סוון. קומדיה מטופשת וחביבה.

לא נשכח כמובן את Jean de la Fontaine, הצרפתי בן המאה השבע עשרה, שבזיקה לאיזופוס (שכתב משלי חמורים רבים) כתב את המשל על החמור שעטה עור אריה כדי להפחיד את שאר החיות (ולבסוף התגלתה ערוותו) , או החמור המתלונן על בעליו המשכים אותו מוקדם בבוקר למלאכת יומו, תפילתו נענית והוא זוכה לבעלים גרוע בהרבה.

אם נצא מצרפת לארץ שכנה, ספרד, נפגוש בוודאי את סנשו פנשו , החכם מאדונו דון קיחוטה, רכוב על חמורו הנאמן שלא זכה לשם ביצירה, בניגוד לסוסו של האביר הלא הוא רוסיננטה.

במקורותינו זכה החמור לאזכורים רבים, לאו דווקא שליליים. אברהם חובש את חמורו בלכתו לעקוד את יצחק, משה מרכיב את משפחתו על חמור בלכתו מצריימה, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו בישעיהו, אתונו המדברת של בלעם, חמורו של משיח בזכריה ובתלמוד, לחי החמור של שמשון,

בעקבות זכריה גם הנצרות אימצה את החמור , וישו רוכב עליו בבואו לירושלים.

ובתרבות הערבית החמור מככב באין ספור סיפורים ומשלים.

בפזמונים הישראלים לחמור מקום של כבוד; חמור קטן קנה אבי, החמור שבעולם, החמור הקטן שהלך אל הגן, והזכרנו רק מקצתם.

נחום גוטמן כתב ואייר את ביאטריצ'ה או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס, ועוד לנו רבים וטובים.

בישראל פועלת מזה עשרים שנה עמותת Safe Haven for Donkeys המטפלת בבע "ח שונים ובעיקר בחמורים, כעולה משמה.

מטרתה העיקרית הצלה וטיפול באלפי החמורים בישראל ובשטחים. לעמותה חווה המאכלסת כמאתיים חמורים שעברו התעללות, ובנוסף ניידת לשירותי וטרינריה המטפלת במאות נוספות.

ואביטל הזכירה לנו את חלום ליל קיץ של שקספיר. במחזה הופך פאק, שליחו של אוברון, את ראשו של אחד השחקנים לראש חמור, וטיטניה מתאהבת בחמור בהתאם לכישוף שהוטל עליה. גם בחמורים אפשר להתאהב.

ולמרות כל אלה, "חמור" נותר שם תואר מעליב. לבי עליו.

פטפוטים ושתיקה

mogavish — Sun, 28 May 2023 05:32:19 +0000

בעולמנו בו כשמונה מיליארד בני אדם המייצרים רעש בעצמם ובאמצעות כלי רעש משוכללים, חשוב ביותר הריחוק מהשאון ומהפטפטת.

ג'ורג' ברנרד שאו אמר: אני אוהב בני אדם ביחס למרחק שלי מהם. ככל שהם קרובים יותר, אני אוהב אותם פחות. וכבר הזכרנו את פרידריך השני מלך פרוסיה שדרש להקבר לצד כלביו ולא בין בני האדם, גזע בזוי בעיניו. לפירס ברוסנן העדפה דומה: אם אתה צריך מערכת יחסים, קח לך כלב או דג זהב. אלה אינם מפטפטים. אוסקר וויילד מציע: יש לי הרבה חברים, אבל אני לא בקשר איתם.

סארטר מספר על אחד ממכריו שלא קנה לו אויבים כי בכל ויכוח צידד בזהירות מרובה בדעה אחת אך גם התנגד לה בעדינות. הוא גם לא הצליח, מאותה סיבה, לקנות לו ידידים. ידידתו/אהובתו סימון דה בובואר אמרה כי שיחות ארוכות מונעות את הצורך לומר משהו.

כבר היוונים והרומאים עמדו על נזקי הפטפטת והזהירו מפניה. סופוקלס לתלמידו: שתוק בני, לשתיקה מעלות רבות. אריסטו מטיל ספק אם אדם שרגליו נושאות אותו יעמוד להקשיב לפטפטן, והוא מוסיף: לא השתעממתי מדבריך כי לא הקשבתי להם. זכור גם ניסיון ההתנקשות בנירון שנכשל כי אחד הקושרים פטפט ליד עובר אורח שהזהיר את השליט. פלוטארכוס מוסיף: למילה אחת שלא נאמרה משקל רב יותר מרבות שנאמרו. אפימנידס איש קנוסוס הפיק את הפרדוקס המפורסם; יאמר איש כרתים שכל אנשי כרתים שקרנים. מאות שנים אחריו אומר צ'סטרטון: אם אחרים מתכוונים בדבריהם למה שאנחנו מתכוונים זו סיבה טובה לא להאמין למה שהם אומרים. ורומינוס היה אומר: אני מעדיף שימלאו אוזני שתן ולא דברי הבל.

גם משוררינו נותנים למילים את המשקל המגיע להן. ביאליק: יש מילים הררי אל ויש מילים תהום רבה. אלתרמן: יש מילים שלא נוח להימצא עימן ביחידות אפילו שעה קלה. אורלנד: בני אדם נולדו לשתוק ולחייך, וכן אני נושא עמי את צער השתיקה.

ובמקורות יש הסכמה לאמור. במשלי נמצא כי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וגם החיים והמוות ביד הלשון, וכן גם אויל מחריש חכם יחשב.

ובפרקי אבות: סייג לחוכמה שתיקה, וכן ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ועוד בתלמוד: מילה בסלע שתיקא בתרי.

גם בדין הפלילי מודעים ליתרון השתיקה, וזכות השתיקה עומדת לנאשם כדי למנוע הפללה עצמית. ולא הגענו עוד לתורות המזרח ושתיקותיהן מרובות השנים.

ואבי עליו השלום נהג לומר: מי ששותק, יש לו סיבה טובה לשתוק.

Les Invalides

mogavish — Sun, 28 May 2023 05:27:34 +0000

שנים הרבה לא ביקרתי באינווליד. הוא נמנה על אותם אתרים אותם "חייב" לראות כל תייר בביקורו הראשון בפריס, ביחד עם ה Tour Eiffel, כנסיית Sacre coeur, ה- Louvre וכיו"ב. אנחנו, הפריסאים נותנים כבוד למסורת אך לא במחיר התחככות במרבדי התיירים הפרושים על כל אלה.

סדרה של צילומים מעניינים מהאוספים של Musee de I'Armee Invalides על קירות תחנת המטרו עוררה בי זכרונות ועניין ולשם שמתי פעמי.

לא הצטערתי.

עד המאה ה 17 לא היה עניין וטיפול של ממש בחיילים ששבו מהקרבות פצועים, נכים או זקנים, פרט לסיוע וולונטרי ואקראי של קהילות דתיות מסוימות.

הקיסר Louis XIV, שהוביל את צרפת למלחמות מרובות, ואף אמר: "Je trop aime la guerre" (אני אוהב את המלחמה יותר מדי), היה הראשון שנתן על כך את דעתו, והצהיר שמחובתה של המדינה להיות נאמנה לנאמנים לה, לאלה שמסרו את גופם עליה. אכן היום, סיסמת המקום היא 350Ans de Fidelite, שלוש מאות וחמישים שנות נאמנות.

בשינוי ממלכים ומראשי מדינה אחרים, עמד הקיסר בדיבורו ובשנת 1670, בבנייה שארכה שלוש שנים בלבד, נחנך Hotel National des Invalides המשמש עד היום, למרות התהפוכות הרבות שעברה צרפת, למטרה לשמה הוא הוקם.

המקום עוסק ביעודו המקורי; משכן למשוחררים קשישים חסרי בית המטופלים ואף מועסקים כאן, מרכז שיקום לחיילים פגועים פיסית ולסובלים מפוסט טראומה, ומרכז מחקר לעזרים ולאברים תחליפיים לנכים.

נוספו לו במשך השנים אגפים. במרכזו נמצאת כנסיית Saint Louis des Invalides או בשמה La Cathedrale aux Armees Francaises. כאן נמצא גם קברו המפואר של נפוליאון.

בצד כל אלה מהווה האינווליד מוזיאון לתולדות המלחמות, עם אוספים עשירים של כלי מלחמה עתיקים ועתיקים פחות, שריונים וקסדות שלא ברור איך נשאו הלוחמים את משקלם, ולכל אלה דברי הסבר מעניינים.

אחרי הצהריים החלטתי לבקר במסעדה אליה נהגתי לבוא פעמים רבות בעבר, במרכזו של L'ile Saint Louis . קראתי עליה לראשונה לפני עשרות שנים, בספרו של טומי לפיד, איש מסעות ואוכל, הלא היא Nos Ancetres les Gaulois, אבותינו הגאלים. זו הייתה מסעדה בה היין זרם חופשי מחבית עצומה, ירקות (בעיקר צנוניות ובצל ירוק) חולקו חופשי, והאוכל היה אכיל. ישבנו בשולחנות ארוכים ופצחנו בשירת שירי עם ושנסונים עד השעות הקטנות של הלילה. עתה, בשל הקורונה, המסעדה סגורה והמקום עומד להשכרה. עצוב.

מעל הכניסה עדיין תלוי דגל לרגל 50 שנה להקמתה. ניסיתי להורידו אך הוא היה גבוה מדי. אולי עוד אחזור עם מוט ארוך ואנכס אותו.

אפילו הגלידה הטובה של Berthillon, השוכן בסמוך, לא הפיגה את העצב.

והקורא יחיאל מוסיף כי כבר במאה ה 17, צ'ארלס הראשון או השני הקים את בית החולים בצ'לסי עבור החיילים החולים ועבור גמלאי הצבא הבודדים, והוא פעיל עד היום וכל ביקור שלו בלונדון מביא אותו לשם. הדיירים לובשים מדים ומסתובבים כך ברחובות כדי שחלילה אם יאבדו את הדרך בגלל הגיל, האזרחים יוכלו לסייע להם ולהחזירם למעון.

שמונת פלאי עולם

mogavish — Wed, 26 Apr 2023 09:15:23 +0000

האדמה רועדת

החשיכה יורדת

והנה היא צועדת

לפלא הראשון

חיוך צחור שיניים

ורוד בלחיים

רוקעת ברגליים

שני נותן ת'טון

שלישי יבוא מהר

הקצב הוא אחר

שרק לא יגמר

שימשך לעד

דבר לה לא יפריע

הרביעי יופיע

והפורקן יגיע

בין טוסיק לבין שד

אינה זקוקה לאיש

ואין מה להחיש

החמישי מתיש

נמשיך במלאכה

והששי כבר כאן

לוהט, לא מרוסן

רוכבת על ענן

צוחקת ובוכה

שביעי מחליק ובא

סיבה למסיבה

והשמחה רבה

הלב הולם כמו תוף

שמיני מספר מזל

היא שטה כמו על גל

ואין פה רגע דל

חבל שזה הסוף.

מה קורה

mogavish — Thu, 13 Apr 2023 12:31:16 +0000

אנחנו עסוקים בארץ במהפכה משטרית, הפגנות, פיגועים, איומים בכל הגבולות, וכמובן מסכימים עם המנהיג שכל הטוב הזה הוא באשמת הממשלה הקודמת ואילו זו הנוכחית היא נופת צופים.

בפריס מביעים עניין במה שקורה בארץ. הנשיא מקרון כבר נזף במי שנזף, באותו אחד שיזם ביקור בפריס בין מסע למלונות איטליה לבין סוף שבוע במכבסות אנגליה, אבל למרבית הפלא יש לפריסאים ולצרפתים בכלל גם הרבה עניינים אחרים לעסוק בהם.

אחד הנושאים קשור אף הוא , לצערנו, אלינו. ידידו הטוב של נתניהו, מאיר חביב, רץ לבחירות לאסיפה הלאומית כמייצג אזור בחירה חיצוני ( צרפת מאפשרת הצבעה גם לאזרחים השוהים מחוץ לגבולותיה) הכולל בין השאר את ישראל ואת השטחים. דא עקא, המועצה החוקתית בצרפת פסלה את בחירתו בשל אי סדרים ומניפולציות שהשפיעו על התוצאות. ביבי ושרה מיהרו לנחם. הוא ינסה לרוץ שוב. מתנגדיו בצרפת מציעים לו לרוץ לכנסת בחסות חברו במקום לפרלמנט הצרפתי.

ובעניין אחר: ההפגנות, המחאות והשביתות נמשכות גם לאחר שמקרון העביר את שינויי הפנסיה בחקיקה שנויה במחלוקת. בהפגנות ובחסימות בפריס יש גילויי אלימות לא מעטים, כולל ניתוץ שמשות בבתי עסק, הצתות ומאבקים בשוטרים המגיבים אף הם באלימות לא קלה. אחד הניזוקים במהומות הוא הביסטרו/מסעדה LA Rotonde אשר ב Montparnasse, מקום מומלץ, יפה וטוב, בו אכלתי ולגמתי לא מעט. הביסטרו הוצת שוב, לאחר שכבר בשנת 2019 נשרף על ידי האפודים הצהובים, והכל בשל היותו מקום בילוי מועדף על ידי הזוג מקרון, ולפיכך סמל שיש לחבל בו.

לא רק זו אלא אף זו; ביקורו של מלך אנגליה בצרפת נדחה לבקשת הנשיא מקרון בשל שביתות מתנגדי השינוי בפנסיה, והחשש שהשיבושים לא יאפשרו קבלת פנים כנדרש באירוע כזה.

נושא חשוב בהרבה: במשאל העם לגבי השימוש ב trottinettes השיתופיים (היזכרו במייל המתריע על ריבוי האותיות המיותרות בשפה הצרפתית) הלא הם הקורקינטים החשמליים, לקחו חלק רק כ 7.5% מבעלי זכות ההצבעה. תשעים אחוזים מהם הצביעו נגד. על 15,000 הכלים המוצבים בעיר להיעלם עד תחילת ספטמבר שנה זו. 103 אלף מצביעים החליטו עבור כ 1.4 מיליון תושבים. פריס היא העיר הראשונה באירופה המקבלת החלטה כזו.

עניין אחר שחשיבותו רבה, הוא סקר הנשים היפות בפוליטיקה הצרפתית שערך המגזין לאשה Marie France. המגזין מונה 28 נשים בתפקידי מפתח; שרות, מנכ"ליות, יועצות וכד' בליווי תמונותיהן ונתוני קריירה. מירב מיכאלי לא הייתה מרוצה מפרסום כזה בארץ. מתי החלטנו שלהיות יפה זה משהו שאסור להראות או לדבר עליו? שוב יצאתי, כמו המגזין, מתחום הפוליטיקלי קורקט הישראלי.

בתחום הנדל"ן, כמו אצלנו בארץ, לאחר שנים של עליות חדות מסתמנת מגמת האטה במחירים, בעיקר בערים הגדולות. אמנם גם כאן הריבית גבוהה, אך מי שבידו המזומן יוכל הקיץ לרכוש נכס במחיר סביר, אמנם לא כמו ביוון או פורטוגל. לידיעת אותם השוקלים רילוקיישן אם ההפיכה המשטרית אכן תמומש. אם אכן תחליטו לקנות בית בצרפת, שימו לב לשם המקום. בצרפת לא מעט עיירות וכפרים ששמותיהם מוזרים ולעיתים אף מביכים. הייתם קונים בכפר ששמו Misery ליד Calais? או גרוע מזה העיירה Anus ב Bourgogne? או Bitche בגבול גרמניה? אולי עדיף כבר Pis בדרום מערב המדינה או מהצד השני Craponne? לשיקולכם.

ווגנר, אבל לא המוסיקה

mogavish — Thu, 13 Apr 2023 12:27:01 +0000

אנו שומעים יותר ויותר על כוח ווגנר, שכירי החרב של פוטין, שלפי השמועות יצאו כבר משליטה והוא פועל באופן עצמאי. נראה שזה הכוח הרוסי המשמעותי ביותר, יותר מהצבא הרשמי. לאחרונה כבשו את העיר בחמוט באוקראינה ומשייכים לו גם חיסולים בתוך רוסיה. יש הטוענים שמפקד הכוח, האוליגרך יבגני פריגוז'ין, מכין את הקרקע להחליף את פוטין כנשיא המדינה.

מה לצרפתים ולכל זה? מסתבר שקבוצת שכירי החרב אינה מסתפקת באוקראינה, והיא פועלת עתה גם באפריקה, במטרה להגביר את השפעתה של רוסיה באותה יבשת.

על פי מסמכים שפורסמו על ידי הפורום של מינכן בו נטלו חלק מומחים מכל העולם, כוח ווגנר פועל באגרסיביות במרכז אפריקה, סודן, דרום סודן, קניה, קמרון, מאלי, מדגסקר ולוב הן במישור הצבאי והן הכלכלי והפוליטי, וזאת בעיקר במדינות הקשורות לצרפת, שהיו קולוניות שלה.

הקבוצה מנצלת את המתחים הפנימיים באותן מדינות בין הגורמים המתונים יותר, שבדרך כלל מעוניינים לשמר את הקשר עם צרפת, לבין גורמים רדיקלים, בדרך כלל איסלאמיסטים, .ופועלת בדרכים חוקיות ושאינן כאלה להעלות לשלטון משטרים תומכי רוסיה ולהשתלט למעשה על אותן מדינות ומשאבי הטבע שלהן..

כמו באוקראינה כך גם באפריקה הקבוצה אינה בוחלת ברצח, אונס, חטיפות ועינויים.

ממשלת צרפת רואה בכוח ווגנר, החותר תחת האינטרסים שלה, ישות עוינת ובמקביל הכריזו ארצות הברית והאיחוד האירופי על הקבוצה ארגון טרור.

היכן מגייס פריגוז'ין את שכירי החרב לאחר האבידות הכבדות שספג באוקראינה? מסתבר שבנוסף להרפתקנים המחפשים ריגושים ומוצא ליצרים אפלים ששכר בצידם, יש פעולות גיוס בבתי הכלא של רוסיה וגרורותיה (עשרות אלפי המתגייסים משתחררים מכלאם), סרטוני פרסום באתרי פורנו, פעולות הסברה בבתי ספר ומרכזי גיוס ברחבי רוסיה והגרורות.

מה שאסוציאציות עושות לנו.

טלי הביאה לידיעתי, בעקבות המייל, כי גם בארץ פועל כוח של שכירי חרב. מדי יום אנו שומעים (ותושבי הדרום חווים) כי עבריינים מהפזורה הבדואית פועלים באיומים , סחיטה, פרוטקשן והאלימות הנלווית לכל אלה בדרום, ולממשלת המשילות נושאים חשובים יותר לעסוק בהם. עתה מתברר שכנופיות פשע במרכז הארץ שוכרות דירות, בעיקר בדרום תל אביב, עבור "קבלני אלימות" בדואים שישמשו חיילים במלחמה בין הכנופיות ובהשלטת טרור על עסקים. כאן ובאפריקה.

אהבה בחול

mogavish — Tue, 04 Apr 2023 14:46:33 +0000

חול עף ברוח, נשטף בגלי הים, חודר לכל פינה. לא יציב.

משוררים, ולא רק הם, אוהבים לקשר דימויים של חול גם בעניינים הקשורים לרגש. בדרך כלל כאשר משהו נעלם, נמחק, כמו אהבה שהסתיימה או שמעולם לא התקיימה. נראה כמה שירים.

הזמר Joe Dassin שר על ארמון החול, Le Chateau de Sable. כמו ילדים אנו בונים לעיתים ארמון חול ורוח, כדי שישרוד לתמיד, אבל הזרם הראשון נושא אותו. על שפת האוקיינוס בניתי אהבה כזו עבורך נסיכה שלי, דבר לא היה מטורף או יפה או גדול ממנה. אבל למחרת שבו הגלים וכל שנותר מהארמון הוא חול.

גם Bigflo & Oli שרים על ארמון החול. היא הייתה היפה שבסירנות וקל היה להתאהב בה. ערב אחד בחוף לה – רושל התאהבה בפיראט, גברי ומקועקע. כמה בירות בבר, כמה הבטחות, כמה מילות חיבוב; את הפנינה שלי, נשמתי, המגדלור והחול. הסירנה המסכנה האמינה לכל. ואז נעלם כמו הים והיא התמוטטה כארמון חול. והיא עדיין מחכה לו ולהבטחות שלא תתממשנה.

ציירתי בחול את דיוקנה המתוק שחייך אלי, שר Christophe על Aline. הגשם ירד על החוף והיא נעלמה. קראתי לה כדי שתחזור, אלין אלין, בכיתי וכאבתי. היא נעלמה ואני המשכתי לחפש אותה אך ללא אמונה וללא תקווה שתדריך אותי בדרך. כל שנותר לי הוא זכרון פניה בחול הרטוב. ושוב קראתי לה, ושוב בכיתי בכאב רב, ושוב צעקתי ושוב בכיתי אלין, אלין.

על עלי שלכת Les Feuilles Mortes כתב Jacques Prevert ושר Yves Montand. הייתי רוצה שתזכרי את הימים המאושרים. החיים היו אז יפים יותר והשמש זרחה בעוז. העלים המתים נאספים ביעה ואני לא שכחתי. כמוהם נאספים גם הזכרונות והחרטות ורוח הצפון נושאת אותם בלילה הקר של השיכחה. לא שכחתי את השיר ששרת לי. זהו שיר עלינו, את שאהבת אותי ואני שאהבתי אותך. חיינו יחד ואהבנו, אך החיים מפרידים ברוך ובשקט בין האוהבים, והים מוחק מהחול את עקבותיהם . אהבתי החרישית והנאמנה עדיין מחייכת ומודה לחיים. אהבתי אותך, היית כה יפה, איך תרצי שאחדל לאהוב אותך? נותר השיר ששרת לי, ואמשיך לשומעו תמיד.

הזמרת Mireille Mathieu שרה על ארמונות החול Les Chateaux de Sable. ארמונות החול מתים בקיץ. עלי לשכוח אותו כי מ "אני אוהב אותך" לא נותר דבר. דמעות הסתיו, גשמי הכאב, העלים המתים בפארק העזוב והחורף קרב ואני פוחדת. ארמונות החול מתים בקיץ לקול שירת הגלים. קל היה להאמין בקיץ, עתה השמש רחוקה, אני עדיין אוהבת אך מאהבתך לא נותר דבר.

נתן גושן שר אצלנו על עקבות בחול. חזרתי, אין לי כבר כוח אך יש לי תקווה. אנא תקני הכל והבטיחי לי שלא אפול. שלא ציירתי סתם עקבות בחול, שלא יבוא ההוא עוד רגע עם טירוף אחר וימחק הכל.

ויש סיפור/שיר, יש הטוענים שמקורו בנצרות ויש הטוענים ביהדות, והוא אפילו אומץ על ידי תנועת בני עקיבא. לילה אחד אדם חלם שהוא מהלך על שפת הים יחד עם אלוהים. הוא נזכר בתמונות מחייו, וכשהוא מביט אחורה הוא רואה לעיתים שני זוגות עקבות בחול ולעיתים זוג אחד. אלוהים, הוא פונה לאלוה, הבטחת לי שאם אלך אחריך תהיה איתי לאורך כל הדרך, אך דווקא בתקופות הקשות יש בחול עקבות של זוג רגליים אחד בלבד. דווקא כאשר הייתי זקוק לך נטשת אותי. עונה לו אלוהים: לא נטשתי ולעולם לא אנטוש. כשיש רק זוג עקבות אחד היו אלה עקבותי כשנשאתי אותך על כפי.